ישראל היום, תאריך: May 12, 2009; מוסף: תרבות ; עמוד: 31

בתוך עמי אני יושב

כבר 6 שנים שרועי רשף-מליח עושה תיאטרון עם נוער בסיכון משכונת התקווה • עכשיו הם מעלים הצגה חדשה ונוסעים לפסטיבל באיטליה

מאיה כהן

הסטודיו למשחק של יורם

לוינשטיין יושב בלב שכונת התקווה. לכאורה מיקום אקראי לגמרי – הסטודנטים מגיעים לבניין כדי ללמוד וחוזרים בסוף היום הביתה. אבל בסטודיו החליטו שלמיקום תהיה משמעות והשיקו פרויקט מעורבות בקהילה. במסגרת פרויקט זה סטודנטים מהסטודיו עובדים עם בני נוער בסיכון מהשכונה מעבירים להם סדנאות משחק ויוצרים איתם הצגות.

כבר שש שנים שרועי רשף-מליח משתתף בפרויקט הזה (“התחלתי אצל יורם כתלמיד והמשכתי כבוגר הסטודיו שמביים”). עכשיו הוא מעלה הצגה חדשה בשם “חיים אחרים” יחד עם קבוצת נוער מהשכונה. ההצגה תעלה בארץ בשבת הקרובה ובסוף החודש תייצג את ישראל בפסטיבל הצגות נוער באיטליה. “זה פסטיבל שמהווה מעין ועידה לכל מי שעוסק בתיאטרון קהילתי לנוער” הוא מסביר.

תהליך העבודה על הצגה כזו הוא לא סטנדרטי. רשף-מליח נפגש עם הצעירים ולומר להכיר אותם. בשיחות עולים דברים מהחיים שלהם – רצונות שאיפות אכזבות ואז הוא כותב את ההצגה בהתאם לחומרים שעולים.

ההצגה “חיים אחרים” מגוללת את סיפורו של נער החי חיים קשי יום בשכונת מצוקה ומוצא מפלט בבילוי אינסופי מול המחשב. יום אחד הוא מגלה את המשחק “חיים אחרים” (Second Life) שבו המציאות הווירטואלית מאפשרת לכל משתתף להיות מה שהוא רוצה. הנער מחליט להפוך לכוכב רוק.

“הרבה מבני הנוער שמשתתפים בפרויקט רוצים מאוד להיות מוסיקאים שחקנים ומחזאים או סתם לצאת מהאזור ולקבל הזדמנות נוספת” מספר רשף-מליח. “אספתי את החומרים והתחלתי לכתוב. כתבתי כל מיני דברים והעניין של משחק המחשב תפס תאוצה כי זה מדבר אליהם.”

מה מאפיין את הצעירים הללו?

“זה נוער בסיכון משכונת התקווה. ערכנו להם אודישנים ונבחרו שמונה מתוך עשרות. בפרויקט כולו יש כ100-צעירים. מדובר בבני נוער עם סיפורי חיים קשים – צריכת סמים בעיות עם ההורים ואפילו ניסיונות התאבדות.

“היה בחור שניסה להתאבד. הוא אושפז במוסד פסיכיאטרי השתחרר והתחיל את דרכו פה. היום הוא בן 22. אני עובד איתו כבר שש שנים והוא אדם אחר היום הוא עבר שינוי מדהים.

“אגב שניים מהפרויקט כבר השתלבו במסגרת הרגילה של הסטודיו – אחת בוגרת שנה ג’ והשני התחיל אבל פרש כי הוא מעדיף להתרכז בכתיבה.”

העבודה איתם קשה?

“בנושא המשמעת יש לפעמים בעיות בהתחלה. בסופו של דבר זה נוער מרדני ולוקח להם זמן לקבל את המשמעת הנדרשת כי התיאטרון דורש המון משמעת דיוק ואחריות. אבל כל התהליך הזה מבגר אותם. קושי אחר הוא הקושי שלהם להיחשף ולהיפתח. הם לא ממהרים לפתוח שום דבר אבל בסופו של דבר הם הבינו שהתהליך הזה נועד בדיוק כדי שהם יוכלו לדבר לספר לברוח למציאות אלטרנטיבית.”
ilmayac@israelhayom.co.il

רשף-מליח (במרכז בחולצה שחורה) בחזרות ל”חיים אחרים” צילום: לירון אלמוג

Skip to content