רוצה לרקוד יורם?
ראיון עם במאי ההצגה רפי ניב
בובי והחבר'ה
מאת שי בר יעקב
המחזמר “קומפני“ בסטודיו של יורם לוינשטיין הוא הפקה אינטימית מקסימה ואנושית
כבר התרגלנו למחזות זמר ברמה גבוהה, שיוצאים מפס הייצור של בית צבי בשנים האחרונות, אבל "קומפני," המחזמר שהועלה באחרונה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, וחוזר לשבוע הופעות נוסף ב־24 בחודש, הוא משהו קצת שונה. זהו מחזמר מתוחכם ומודרני של סטיבן זונדהיים, הזוכה לביצוע מהוקצע ומלוטש של אנסמבל שחקנים מצוין, שאולי עדיין נחשבים תלמידים, אבל יודעים לתת הופעה כמו גדולים. זונדהיים נחשב למי שהקפיץ את המחזמר האמריקאי לרמה חדשה של תחכום ומורכבות בעשורים האחרונים, והראה שאפשר גם לכתוב מחזות זמר רציניים על נושאים מודרניים. כך, ב"קומפני," הוא בוחן ביחד עם המחזאי, ג'ורג' פירת', את הפחד מהמחויבות של הרווק המודרני, דרך סיפורו של בובי, רווק מוצלח בן ,35 שיוצא עם שלוש בחורות בו־זמנית, אבל מסרב להתמסד. מולו ניצבת חבורת ידידיו הנשואים, אוסף של זוגות מבולבלים, שבאים לברכו ליום הולדתו. המפגש בין סיפורי הנישואים הכושלים שלהם לבין סיפורי הרווקות המנוכרים של בובי, בונה היגד אירוני שאין בו הרבה מקום לתבניות הרומנטיות המקובלות, אבל מספק כמה שירים נפלאים.
בתוך האולם הקטן של הסטודיו בשכונת התקווה בנה הבמאי רפי ניב הפקה אינטימית מקסימה, שהיא קודם כל ערב של תיאטרון אנושי משכנע, והצד המוזיקלי, מה גם שהוא מטופל היטב (בזכות הניהול המוזיקלי של שי בן־יעקב וההדרכה הקולית של ריקי בוגטין), רק משרת את הסיטואציות הדרמטיות. השחקנים הצעירים, גם אם אין להם קולות גדולים, מגישים יופי של ביצועים, כשבמרכז ניצב יפתח אופיר המוכשר, בתור בובי החידתי. חייבים גם לציין את התרגום הקולח של דניאל אפרת והכוריאוגרפיות המוצלחות של מיטל דמארי, שתורמים רבות להצלחת הערב.
"קומפני" – מחזמר תענוג
מאת: צבי גורן
המחזמר של סטיבן זונדהיים זוכה לביצוע מרשים ביותר של תלמידי הסטודיו של יורם לוינשטיין ובכללם כוכב נולד אחד לפחות.
הצלחה גדולה. המילה האנגלית קומפני מכילה קצת יותר ממה שאנחנו מייחסים לה בדרך כלל. השורש ח.ב.ר על מגזריו (חברה, חבר'ה, חבורה, חבר, חבירה) הוא המוכר ביותר. ויש גם פלוגה ולהקה ועוד – ולכולן יש מילים נרדפות, שהופכות את המילה האחת הזאת לטנא מלא של מצבים אנושיים. אבל הם לא הספיקו לסטיבן זונדהיים, שהחל את דרכו ככותב הטקסטים ללהיטיו של לנרד ברנשטיין ב"סיפור הפרברים", ואחר כך התגלה גם כמלחין מוכשר במיוחד ויוצר מחזמרים בעלי סגנון אישי מאוד. זונדהיים, שכתב את השירים והלחנים ומחבר המחזה ג'ורג' פירת' הוסיפו פירוש משלהם למילה הזאת – זוגיות. שניים זה תמיד…קומפני.
סיפור המחזמר פשוט: גבר בן שלושים פלוס שעדיין לא מצא לעצמו את הקומפני הראוי לו, והוא נתון ללחץ החברתי המוכר של חבריו הקרובים ביותר, נשואים בהצלחה פחות או יותר, ושל כמה יעלות חן שלוטשות עין וגוף לעברו בתקווה שיבין את הרמז. בובי, שרוצה מאוד להיות בן זוג, לא כל כך בטוח שחתונה זה הקומפני הראוי לו ועם זאת הזוגיות – מאז תיבת נוח – היא כנראה בדמנו…
וזה בדיוק מה שמבשר המחזמר "קומפני" העולה עתה בסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין, בהפקה שאפשר לומר עליה בקיצור נמרץ: הצלחה גדולה. זה מתחיל בתרגום העברי המצוין של דניאל אפרת, שהטבעיות שלו נשמעת כשפת מקור ולא כתרגום. זה מתחזק עם הניהול המוזיקלי והעיבודים של שי בן יעקב, שגיבש את שלושת הנגנים – נמרוד טלמון, אסף גלייזנר ואיתי ניצן לתזמורת של ממש. חלקו רב גם בגיבושם המוזיקלי של 14 תלמידי שנה ג' בסטודיו שעמלו קשה תחת הדרכתה הקולית של ריקי בוגטין, כולל טכניקה והגשת הקטעים, והפכו למקהלה שבה כל אחד סולן מוצלח וביחד הם קומפני למופת (ובלי מנצח!).
פנסים שרים מוזיקה. מיטל דמארי יצרה כוריאוגרפיה נמשכת לכל אורך ההצגה, כלומר עיצבה סגנון תנועה שאיננו נבנה על ראווה אלא על ביטוי תחושות ומצבים, ואורי בוסתן הדריך בקרבות במה (ללא פצועים ונפגעים אחרים). רוני כרמל עיצבה את התפאורה המצוינת שמתחשבת בדרישות המחזמר ובה בעת מעמידה אותן במבחן הקשה של תנאי הסטודיו, את התלבושות הטובות והיפות עיצב מוני מדניק, ומי שחולל שם פלאים של תאורה הוא אורי מורג שהראה כי גם פנסים ספורים (יחסית לבימות הגדולות) יכולים לשיר מוזיקה.
אבל מבלי לפגוע בתרומתו של איש מכל אלה מי שעשה את ההצגה לסיפור הצלחה הוא הבמאי רפי ניב שידע להפיק מהמחזמר, משותפיו ובעיקר מקבוצת השחקנים הצעירים הישג מיוחד. ניב הקפיד מאוד שלא ליפול בפח המוכר שמעלים מהעין את הדמויות לטובת המכלול, והצליח לעצב דמויות חיות מאוד וברורות מהרגע הראשון שהן מופיעות, כקבוצה המלווה את בובי ומבקשת לחגוג את יום הולדתו, ואף יותר מכך, לפתח את הסיפור האישי של כל זוג, ושל בני הזוג, ולהביאו לשיא הדרמטי שזונדהיים ידע לתארו בדו-שיח, במונולוג או בשיר.
את ההצלחה הזאת של ניב נושאים בגאון תלמידיו-שחקניו. יובל ינאי, נטע שורר, בן אשכנזי, הילה בן גרא, ארז דריגס, נועה להב, יעל טל, רוי מילר, יפית שלו, שראל פיטרמן, עדי ביילסקי, דיאנה אברמוב ולימור קרן עושים את צעדיהם הראשונים בתחום המחזמר בצורה מושלמת, לכל אחד ואחת יש את רגע התהילה הראוי, והתלכיד ביניהם עושה רושם שמדובר בלהקה מנוסה מאוד, מגובשת ולוהטת. ובעיקר הם נותנים את הכל כדי שחברם לכיתה, יפתח אופיר בתפקיד בובי, יהיה כוכב הערב, כשהוא שר בקול הבריטון הנפלא שלו, ובעיקר במשחק מרגש ובאישיות בימתית מסקרנת ומבטיחה.
בקיצור נמרץ – ה"קומפני" הזה הוא תענוג.
לא רק לחובבים
קשה שלא להיסחף אחר חיוּת המחזמר "קומפני" ממדרשו של יורם לוינשטיין
שרון שילוח – תרבות ובידור נענע
גם אם אתם לא חובבי מחזות זמר מושבעים, יש סיכוי די גדול שתצליחו ליהנות מהמחזמר "קומפני", שעולה בפעם השנייה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. אם לא תספיקו לראותו אותו שם, אולי תצליחו לעשות זאת באחד מבתי התיאטרון שנוהגים לקנות הצגות ומחזות של בתי ספר למשחק ומעלים אותם מעל בימותיהם בחצי המחיר.
המחזמר המורכב זוכה בסטודיו של לוינשטיין לביצוע מהודק ומקצועי של הסטודנטים והבוגרים, בליווי של מוסיקה חיה (פסנתר: נימרוד טלמון, קלידים: אסף גלייזנר, תופים: איתי ניצן). הדמויות הרבות, זוכות כולן לאפיון ולנפח, שמבדילים אותן האחת מהשנייה, ולמרות שמדובר בהפקה של בית ספר למשחק מעל במה קטנה באולם צפוף, התפאורה המינימליסטית והפתרונות היצירתיים, יוצרים את האווירה הנכונה. התלבושות המצוינות תורמות אף הן את חלקן, ומעל הכל, הכוריאוגרפיה והתזמון הנכון של קטעי השירה, וכמובן הבימוי, עושים את המחזמר מקצועי ומצחיק.
ההפקה מבית מדרשו של לוינשטיין חפה מתחושת הסתמיות שאופפת הפקות תיאטרון רפרטוארי אחרות, והסיבה לכך היא לא בגלל שמדובר במחזמר. יש על הבמה תחושת חיות ואנרגיה של חבורה שאוהבת את מה שהיא עושה, אוהבת לעשות את זה ביחד, בהרמוניה, כשלכל אחד יש את המקום המיוחד שלו בסיפור. "קומפני" יכול היה להיות עוד קומדיה שטחית, אך התרגום הקולח של המחזה והדמויות, שכל אחת מהן מספרת סיפור, אותו אנחנו מכירים מהמציאות, הופכים אותו לעמוק ומשמעותי.
