מחזה: פירוד זמני
מחזאי: הלל מיטלפונקט
דמות: נעמי

תמשיך,תמשיך, אני לא נעלבת אין דמוי אחד שלא ניסית לגרור אותי לתוכו…אמזונות, גורילות, וולקיריות…כל הדימויים האינפנטיליים שמתרוצצים לך בראש. את רוצה להגשים את עצמך את פמיניסטית, את פמיניסטית, את לסבית, את כלבה מסריחה, בתי השחי שלך מסריחים, הסיגריות שלך מסריחות, את אוספת אשכים כרותים ומאכילה בהם את הדגים הטורפים באקווריום…תמשיך, תמשיך, אני מחוסנת.
עשר שנות נשואים לטפל בך. לשבת ולמחוא כפיים כשאתה שוב ושוב חוזר על השנינויות המוכרות שלך. אתה מחליד, שמת לב? לא כי אני תמיד צוחקת. אני הקהל הבטוח שלך, מגנה עליך תמיד כמו על ילד. אז לא רוצה. אני יותר לא רוצה. לא יכולה. עשר שנות נישואים למרי פופינס, ואז פתאום ההלם. פתאום אני קוס מפלצתי חמוש בסכיני מטבח. אני מסרסת אותך?…אני מטונפת?
אני עוד לא גמרתי לטגן את החביתות המסריחות לילדים ואתה כבר רץ לחדר השינה, משליך איזו מטפחת ראש ירוקה על המנורה, רוצה אוירה, רוצה להפוך את החדר לבית זונות בניו אורלינס…תצבעי פעם את עצמך, למה שלא תצבע פעם את עצמך…הפנטזיה שלך, לדפוק אינדיאנית! אז איתך אני מעבר לטינופת! מנסה לשבור איזה שיא בשלוש דקות! וכשאני , כשאני מרגישה, כשאני…כשסוף , סוף לא מאוימת…שלוש דקות! אתה עומד בזה שלוש דקות…כל הלהט, המלמולים שלך שנשפכים לי לאוזן, שלוש דקות! ברביעית אתה מתפרק, מאבד עניין, אתה מתפוצץ, אתה משפריץ…חוקיות של ביצה רכה, שלוש דקות…חכי שיירדם ונסי קצת לאונן…
די? למה די? למה? רוצה עזרה? אתה באמת רוצה…מחפש עזרה? תחזור איתי לטיפול, יואש…

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן