מחזה: סיר תומס מור
מאת : ויליאם שייקספיר
דמות: תומס מור
נאמר שיגורשו, ומחאתכם
תדביר את כל הוד כתר אנגליה.
תדמיינו לראות את הזרים
האומללים, עם תינוקות על גב,
נושאים מטען עלוב, מדשדשים
אל הנמלים והחופים בכדי
להישלח, אך אתם מתרווחים
כמו מלכים במשאלות לבכם;
את הסמכות הִשְתקתם בצרחות,
מדושנים בלבוש דֵעותיכם.
ומה השגתם, אה? הורֵיתם איך
עוֹז מצח והיד החזקה
הם המנצחים, איך מדכאים כל סדר.
לפי תקדים זה איש מביניכם
אף פעם לא יחיה עד גיל זִקנה:
כי עדר בריונים אחר, אם רק
יצוץ בו חשק – באותה היד,
בשם אותן סיבות, אותה הזכות,
יעוט גם עליכם כמו כריש,
ובני-אדם כמו דְגֵי-טרף רק
יאכלו זה את בשר זה.
* * * * *
…אתם רוצים לרמוס את הזרים,
לרצוח, לשסף גרונם, לתפוס
את בתיהם, ולהוביל את כבוד
החוק כמו כלב ברצועה. אוי, אוי!
ואם, נאמר, המלך,
שחס על מי שמתחרט, יחוֹן
אתכם על גודל פשעכם ורק
יגזור גירוש, לאן תלכו? צרפת,
גרמניה, הולנד, פורטוגל, ספרד?
לא-לא, בכל מקום שלא כפוף
לאנגליה – אתם תהיו זרים.
ינעם לכם למצוא אומה כל כך
ברברית שבפרץ אלימות
מחריד לא תעניק לכם מעון
בארץ, על גרונכם תשחיז סכין
נבזי, תבעט בכם כמו בכלבים,
כאילו לא מכיר בכם האל,
גם לא ברא אתכם, וכל גורמי
הטבע לא נוצרו לרווחתכם,
אלא סופחו בעל כורחם? כיצד
תרגישו אם כך ינהגו בכם?
זה מצבם של הזרים, וזה
לבכם: הר פרא בלי אנושיות.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו