מחזה: נערה בהפרעה
מחזאי: ג'יימס מנגולד
דמות: יליסה

אנחנו בדיוק קראנו את המחברת שלך. זה בכל זאת הלילה האחרון שלך וחשבנו שנערוך ערב הקראה קטן לחגוג את כל החוכמה שאת מביאה לעולם. לנסות ללמוד משהו. לגדול כאנשים. את חושבת שג'ורג'ינה לא רוצה לצאת מכאן ושפולי אף פעם לא תצא ושאני משוגעת ברמה קרימינלית. "העיניים של ליסה, פעם כה ממגנטות, נראות עכשיו ריקות". ג'ורג'ינה- ג'ורג'ינה משקרת רק לאנשים שמשאירים אותה כאן, נראה שהיא רוצה לחיות בארץ עוץ לנצח. ממש חדת אבחנה. "בעולם הזה, מראה הוא הכל. לפעמים אני חושבת שמתיקותה של פולי אינה כנה אלא ניסיון נואש להקל עלינו לסבול את המראה המעוות שלה". כל כך נחמד מצידך להעביר עלינו ביקורת עכשיו כשאת הבראת. הממ..? אני משחקת את הזונה, בובה, בדיוק כמו שאת רוצה. אני מנסה לתת לך כל מה שאת רוצה. את רצית את התיק שלך? הבאתי לך את התיק. את רצית לצאת מפה? הוצאתי אותך מפה. את היית זקוקה לכסף? השגתי לך כסף. אני התעקשתי… אני אמרתי לך את האמת, אני לא כתבתי אותה במחברת מזויינת, אני אמרתי לך את האמת המחורבנת בפרצוף! ואני אמרתי לדייזי את מה שכולם יודעים ואף אחד לא אומר, והיא הלכה והרגה את עצמה. ואני שיחקתי את הזונה בדיוק כמו שאת רצית. כי זה הופך אותך לבחורה הטובה, מתוקה שלי. את חוזרת לפה, כולך מתיקות, ואור, ועצב, וחרטה וכולם מושיטים לך ידיים ומברכים אותך על האומץ שלך בזמן שאני מוצצת לבחורים בתחנת אוטובוס בשביל הכסף שנתתי לך. לאן את הולכת? אני מדברת אלייך! לאן את הולכת? אני מדברת אלייך! סוזנה. מה, את לא אוהבת אותי יותר? בגלל שאת חופשייה? את חושבת שאת חופשייה? אני חופשייה! את לא יודעת מה זה חופש! אני חופשייה! אני יכולה לנשום ואת.. את תלכי ותיחנקי בחיים המשעממים והממוצעים שלך! את יודעת יש יותר מדי כפתורים בעולם. והם פשוט… יש יותר מדי והם מתחננים שילחצו עליהם, פשוט מתחננים שילחצו עליהם. זה גורם לי לתהות, את יודעת? זה ממש גורם לי לתהות למה לעזאזל אף אחד לא לוחץ על שלי? למה מזניחים אותי כל כך? למה אף אחד לא מכניס פנימה יד ותולש את האמת החוצה… ואומר לי שאני זונה מסריחה! ושההורים שלי מעדיפים שאמות?

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן