קומדיה שחורה על משפחה מטורפת שחייה מתנהלים באנרכיה, הופכת לסאטירה חברתית ופוליטית על המציאות הישראלית. "לחיות טוב יותר", מבית היוצר של הסטודיו של יורם לוינשטיין, קוצרת ביקורות נלהבות

טל פרי | 26.06.08 | 13:28
לחיות טוב יותר. קצת הומור, מה יש?  צילום: צביקה פורוש

ארבע שנים לאחר שהגיע לידיו המחזה "לחיות טוב יותר" מאת ג'ורג'  פ. ווקר, החליט הבמאי ניר ארז להעלותו על הבמה. "בחודשים האחרונים מצאתי עצמי נמשך יותר ויותר לתיאוריות על סוף העולם", הוא מסביר. הקומדיה השחורה המועלית עד סוף השבוע בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, קוצרת ביקורות נלהבות.

העלילה מטורפת ומבהילה בו זמנית. אם תימהונית בשם נורה (הילה טוביאן, בעברה הרחוק זוכת "פרויקט Y", המעניקה הופעה וירטואוזית), מחליטה להפוך את מרתף ביתה ליעד מבוצר למורת רוחן של בנותיה (ימית קשביץ, איילה זילברמן ונלי תגר), הכומר המקומי (יאיר מוסל) והחבר של הבת הצעירה (רפאל עמר). כאשר לבית חוזר במפתיע, אחרי היעדרות של עשור, אבי המשפחה הקודר והאלים טום (דרור דהן המצוין), מתבררת הסיבה האמיתית לפחדים. לראשונה נאלצות נורה ובנותיה לקחת אחריות על חייהן וגורלן.

"התגובות החמות קצת הפתיעו אותי, כי אלו לא חומרים תיאטרליים שכל אחד יכול להתחבר אליהם", מודה ארז, "הצעתי לסטודיו להעלות את המחזה, וקשה לי להאמין שתיאטרון רפרטוארי היה נותן לו הזדמנות כזו, בטח לא עם שחקנים צעירים בתחילת דרכם. המחזה מתנהל כולו באווירת אנרכיה, וזה תמיד היה החלק המפחיד ביותר בעיני בביטוי 'סוף העולם'. לא השמדה פיזית של ערים ומדינות ועמים. השמדה רוחנית של הסדר החברתי. מצב בו לאנשים אין חוק, דרך, ובעיקר מנהיגות".

– נשמע מוכר.
"נכון מאד. ההקבלה שעשיתי למציאות הישראלית העכשווית מתבקשת. נורה ובנותיה חיות בואקום נטול כיוון. מצב שזועק: 'מישהו צריך לעשות פה סדר'. שובו של האב, המתגלה מהר מאד כדמות אכזרית ומאיימת, לא שונה בעיני בהרבה מעלייתו המחודשת לשלטון של מנהיג פוליטי שכבר הוכיח עצמו בעבר ככישלון, אבל הוא מקבל עוד הזדמנות בגלל שאין מישהו אחר. טום נראה ומתנהג כהתגלמות הרוע, אבל בעיני עצמו פועל ממניעים חיוביים. הוא רוצה ודורש סדר ומשמעת. רק כשהוא מרגיש שמערערים על מעמדו הוא חוזר לנטיות האלימות שלו, בעוד האם נורה הופכת בנוכחותו לאישה כנועה ונטולת חוט שדרה, עד שבסופו של דבר המוצא היחיד הוא לקיחת אחריות של כל בני הבית לעתידם".

– כלומר, העם.
"כן. עד שאנשים פה לא יתעוררו כקולקטיב ויחליטו שככה אי אפשר להמשיך לא יהיה שינוי אמיתי".

– אתה במאי תיאטרון מבוסס, אך מקפיד להמשיך לעבוד בכל הזדמנות עם תלמידי בתי ספר למשחק.
"ואני לא מתכוון לוותר על זה. יש בעבודה עם שחקנים צעירים כאלה, מלאי רעב ואנרגיה, סיפוק שלעולם לא ישתווה לעבודה עם אנשי מקצוע מנוסים יותר. זו גם מסגרת המאפשרת לי ללהק מחזה על פי כישרון נטו. שום תיאטרון רפרטוארי לא היה מאפשר לי לקחת שחקנית צעירה כמו הילה טוביאן לתפקיד נורה, ובעיני חדוות הנעורים שלה היא זו שהפכה את הדמות לאטרקטיבית כל כך בעיני הקהל למרות שמעשיה שנויים במחלוקת".

מתוך אתר קשת:
http://www.keshet-tv.com/Channels/Prog.aspx?ProgID=3564&GroupID=3633&ItemID=208491

דילוג לתוכן