מתוך: כיתת יורים
מאת: נדב פרידמן ונדב סדקה
דמות: רז
ואו, אהה ערב טוב לכולם, נראה שהגיע הזמן להרים פה קצת את האווירה אחריי כול הדכאון הזה שהחברים שלי עושים לכם פה, אז אה, או אוא ו הא הא, טוב ככה, איזה סיגריות מעשנים לוחמים במלחמה? LM! כאילו הלם קרב, הבנתם?
מה הדבר הכי קשה בלהיות נכה צה"ל? להיות נכה צה"ל… מה הדבר הכי קל? אין…
טוב אני אספר לכם סיפור מצחיק, שמעתם פעם על אדון כמעט? זה אני, אצלי הכול היה כמעט, פעם הלכנו באיזה סמטה עצרי רגע כדי לקשור את הנעל, איך שאני מתכופף בום! כדור בקיר איפה שהראש שלי היה לפני שניה בדיוק, כמעט.
או חודש לפני שהשתחררתי, שלחו איזה חייל צעיר ככה שיחליף אותי בעמדה, והוא הגיע 10 דקות לפני הזמן, יפה מצידו נכון? 2 דקות אחרי זה, נחתה על העמדה רקטה. חחחחח מסכן כזה הוא לא רצה לטחון אותי ובסוף הוא נטחן בעצמו,זה היה כזה פיצוץ, מכול הכיוונים…
שלחו אותנו… שלחו אותה פעם לחיסול, הייתה תקופה שזה מה שאנחנו היינו עושים, ככה, מחסלים אנשים, אבל מה לא תמיד את האנשים הנכונים, כאילו כמעט האנשים הנכונים, אבל זאת הייתה התראה רצינית, חיכינו לו שעות, ואני ככה כול הזמן הזה בתוך הכוונת לא זז, למה הפעם אסור שזה יהיה כמעט? ואז הוא מגיע הבן זונה אני מתמקד עליו, ואז חבר שלי מתקרב אליי ולוחש לי באוזן "אל תירה בו הוא בטח רופא ילדים" שנינו מתחילים להיקרע מצחוק למה אנחנו יודעים מה הולך לקרות לו, ושניה אחרי זה "פק" אחד קטן במוח והוא מרוח על הרצפה וכולו מלא במין חומר לבן, יום אחרי זה פרסמו בעיתון שהוא היה אופה לחמים… הבנתם ? זה היה קמח! אז כתבנו על זה שיר קבלו "עוד רופא ילדים עוד אופה לחמים קיבלו כדור לפנים מיחידת צנחנים ואנחנו שבוזים, כול היום טוחנים, עושים שמירות, והורגים ילדים, בואו נכנס שובבבב לשכםםםם X3".
מה קרה מה? אתה דפוק? לא יש לי גבולות! זה כן מצחיק! זה כן מצחיק, זה כן מצחיק זה מה שאתם לא מבינים! אל תעשו לי דרמה אל תהיו לי כאלה יפי נפש! לא הכול צריך להיות כ"כ כבד, תאמינו לי, אני בא ממשפחה שיש בה מוות מהרגע הראשון, הופה, מה קרה? לא ידעתם? יש לי שלוש אחיות, מי ידאג להן אם אני אתחיל לייבב כל היום? אני האח הגדול, אין עוד אחד, היה, יודעים מה? גם זה מצחיק, אח שלי הבכור, הוא היה עוד ילד אנחנו היינו במפגן של הצנחנים וצנחן נחת עליו, צנחן כמוני, פגע לו בראש, והוא מת. טוב קורה טעויות קורות אבל אני לא כמו כול אלה פה שמתבכיינים על הטעיות שלהם, אני… אני מספיק בכיתי. אי אפשר. אין לי את הפריבילגיה הזאת בכלל, לבכות, כי מישהו צריך להחזיק את המשפחה, את ההורים שלי, את האחיות שלי, את עצמי… לא רוצה יותר כמעטים, דניאל… לך לך תעשה את הסטנד אפ שלך, תצחיק אותם. אני כנראה לא כזה משהו…
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו.
