מחזה: יאקיש ופופצ'ה
מחזאי: חנוך לוין
דמות: פופצ'ה

אפשר להתחיל בחושך? חושן!
בדיוק הלילה אור ירח מלא. עסק ביש. עדיף היה עיוורון מוחלט. עסק ביש.
בוא ננסה ככה… מתגרה? בוא ננסה ככה… נו, פועל הטפטפן?
תן לי לפנות אליו באופן אישי… שמע, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה מהחיים שלי?
תזדקף כשגברת פונה אליך!
יש מוסיקה בעולם, יש טוהר, יש פרחים. מצאת לך עם מי לדבר על פרחים- הוא משתין עליהם.
בוא ננסה שוב… בוא…
מי אני?- פופצ'ה
משפחתי- חרופצ'ה
כל חיי עוברים עליי כמו זמזום הזבובצ'ה
ואומר הזבובצ'ה: גם אצלי עצובצ'ה
כל חיי עוברים עליי
כמו השיר של פופצ'ה.
היי אתה לא יכול להתכווץ לך שם בחושך ולהיות אטום לאוצרות שיש בעולם בכלל ובי בפרט!
צא פעם אל העולם האמיתי, צא, צא!
אוי הקרסול, אני חושבת שנקעתי את הקרסול!
אוח אני אתפוס לך את הפוליצה ואקרע לך ואוכל לך…!
כבי את אש תשוקותיך, הם אומרים לי מזה עשר שנים, בטבילה במי קרח ואני סובלת, כי אצלי ההורמונים שופעים כמו נפט, אני נדלקת ומתחילה להשתולל. למשל, גבר לו היה בא אליי עכשיו, אני הייתי מחבקת אותו בכל עוצמת לבי ועדנת רגשותיי, ולו מחיבוקי הגבר היה נולד לי ילד לאחוז בזרועותיי, הייתי שרה לו ממיטב רגשות לבי, כי גם אם הפנים צולעות, הלב יפה וחם.
בעיני הילד האם היא יפה, כי אין לו אחרת, אין לו אחרת.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן