מחזה: הרומנטיקאים
מחזאי: חנוך לוין
דמות: פוגרלוקה
יש לי בת דודה מצד הבעל השני של הדודה, אבל אין לי שום קשר איתה. את חושבת שהיא שלחה פתאום קולונל מהצי השישי להודיע לי משהו? או להביא חבילה? הרי כל מה שיש באמריקה יש היום גם פה. עברו הימים שהיו שולחים נקניק וקופסאות קפה או מעילי גשם, למרות שמעיל גם חדש לא היה מזיק לי, שלי התבלה לגמרי החורף! איזה חורף זה היה, אם אר לא היה צורך להרטיב את המעילי גם הם היו נשמרים, אבל כשהולכים עם מעיל בגשם ויש הרבה גשם- השנה השמיים לא חסכו עלינו- אז זה מה שקורה.
הו, הנה הנעלי בית. ניקח מהקולונל את המעיל הנקניק והקפה. אולי הביא גם איזה סוודר חם. את חושב שאני צריכה להזמין אותו להיכס? הלא הוא בא רק לתת וללכתמה יש לו לעשות אצלי? בטח ממהר לזונות, הפר-הרבעה הצבאי, אין לו עניין הכוס תה אצל בת דודה חולה וזקנה מצד הבת דודה של הבעל השני של הדודה. ומה הוא בכלל לבת דודה, בטח שכן, מי יודע אם לא כושי. זה מה שאני צריכה עכשיו- כושי מאלבמה. הבת דודה הזאת מתחילה להרגיז אותי כהוגן. שולחים כושי בלי להודיע, והכושי עצמו לא מצלצל קודם. ישר מופיע. ואיך אדע אם באמת הביא הכל ולא פתח את החבילה וזלל את הנקניק והקפה לעצמו. והחליף את המעיל. ואולי בכלל הגיע לכאן עם הזונה, יצאו להם לטיול, אמר לה- בואי נשתה תה ועודה את הבת דודה האידיוטית -תה ועוגה הוא ייקבל אצלי!- בחיי שאני חוטפת לו את החבילה מהיד וטורקת לכושי ולזונה את הדלת בפרצוף. ואם תיתפס להם האצבע, שהצי השישי ישלם!
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו