מחזה: העלמה יוליה
מחזאי: אוגוסט סטרינדברג
דמות: יוליה
אתה חושב שאני לא יכולה לסבול מראה של דם. אתה חושב שאני כל כך חלשה. אח! הייתי מאושרת לראות את הדם והמוח שלך שפוכים על הקרש הזה. הייתי מאושרת לראות את כל בני מינך שוחים כך בים של דם. אני חושבת שאפילחו הייתי מסוגלת לשתות מתוך הגולגולת הערופה שלך, לטבול את רגליי בתוך חזך המרוסק, ולאכול את לבך צלוי. אתה חושב שאני חלשה.
אתה חושב שאני אוהבת אותך. שהרחם שלי השתוקק לזרע שלך. אתה חושב שאני רוצה לשאת את יוצא חלצייך תחת ליבי להזין אותו בדמי ללדת לך ילד ולשאת את שמך.
דרך אגב, מה שמך? אף פעם לא שמעתי את שם משפחתך. אני לא מעלה על דעתי שיש לך בכלל שם משפחה. אני אמורה להיות גברת רפת או מרת מזבלה.
אתה כלב עם הקולר שלי על צווארך, משרת עם סמל האצולה שלי על כפתורייך. אתה חושב שאני פחדנית ושאברח מפה. לא, עכשיו אני מתכוננת להישאר ולהניח לסערה לפרוץ.
אבי יחזור, יראה את שולחן הכתיבה שלו פרוץ, כספו נעלם, ואז הוא יצלצל בפעמון הזה, שני צלצולים, כרגיל בשבילך ז'אן, ואז הוא יזעיק את המשטרה, ואני אספר לו הכל. הכל. אבא יחטוף שבץ וימות וזה יהיה הסוף של כולנו.
אח כמה נפלחא יהיה לשים קץ לכל זה – קץ אמיתי! רק שקט ושלווה. מנוחת נצח.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
