מחזה: העלמה והמוות
מחזאי: אריאל דורפמן
דמות: פאולינה
אתה רוצה לשמוע מה אני רוצה? כששמעתי את הקול שלו אתמול בלילה, המחשבה הראשונה שזינקה לי לראש, מה שחשבתי עליו במשך כל השנים האלה כשתפסת אותי עם מבט שאמרת שהוא מרחף, מפוזר, נכון? אתה יודע על מה חשבתי אז? לעשות להם באופן שיטתי, פרט פרט, דקה דקה, מכשיר מכשיר את מה שהם עשו לי. באופן מיוחד לו- לרופא. כי האחרים היו כאלה, בהמות כאלה… אבל הוא-הוא ניגן שוברט, הוא דיבר על מדע, פעם הוא אפילו ציטט לי את ניטשה! הייתי נבהלת מעצמי, שיש לי כל כך הרבה שנאה בפנים… אבל זאת הייתה הדרך היחידה להירדם בלילות, הדרך היחידה ללכת איתך לקוקטיילים. למרות שלא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי אם אולי מישהו מהנוכחים.. אולי לא בדיוק אותו אדם שעינה אותי, אבל מישהו מהנוכחים יכול להיות… אז בשביל לא לרדת לגמרי מהפסים, ובשביל להיות מסוגלת להמשיך להנפיק את החיוך הדיפלומטי שאתה אומר שאני אצטרך להמשיך להנפיק… טוב- אז הייתי מדמיינת לעצמי שאני דוחפת להם את הראש לתוך דלי מלא בחרא שלהם, או חשבתי על מכות חשמל, או כשאנחנו עושים אהבה ואני מרגישה שאולי נבנית איזו התחלה של אורגזמה, אז רק המחשבה על הזרמים שעוברים לי בגוף מזכירה לי.. ואז אני צריכה לזייף. לזייף! כדי שלא תדע על מה אני חושבת, שלא תחשוב שזה באשמתך, שאתה נכשלת… אז כששמעתי את הקול שלו אתמול בלילה חשבתי שהדבר היחיד שאני רוצה זה שיאנסו אותו. שמישהו יזיין אותו. שהוא ידע פעם אחת מה זה. ובגלל שאני לא יכולה לאנוס, חשבתי שאתה תצטרך להוציא את גזר הדין הזה לפועל. אבל תכף אמרתי לעצמי שבטח יהיה לך קשה לשתף פעולה עם תוכנית כזאת, אחרי הכל צריך לפחות מידה מסויימת של התלהבות בשביל… אז חשבתי שאולי אפשר להשתמש במקל של מטאטא. כן, מקל של מטאטא?! אבל לאט לאט התברר לי שזה לא מה שאני באמת רוצה, משהו כל כך פיזי… ואתה יודע לאיזו מסכנה הגעתי? מה הדבר היחיד שאני ממש- ממש רוצה? אני רוצה שהוא יתוודה. אני רוצה שהוא ישב לפני הטייפ ויספר לי מה הוא עשה. לא רק לי- לכולם. ואז אני אכריח אותו לכתוב את זה בכתב יד שלו, ולחתום, ואני אשמור לעצמי העתק- בפרטי פרטים. שחור על גבי לבן. כל האינפורמציה, השמות, הנתונים. זה מה שאני רוצה. עכשיו תלך לשכנע אותו.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
