מחזה: העלמה והמוות
מחזאי: אריאל דורפמן
דמות: פאולינה

רוצה לשמוע מה אני רוצה? כששמעתי את הקול שלו אתמול בלילה, המחשבה שזינקה לי לראש היא לעשות להם בצורה שיטתית, פרט, פרט, דקה, דקה, מכשיר, מכשיר, את מה שהם עשו לי. באופן מיוחד לו לרופא… כי האחרים היו כאלה… בהמות, אבל הוא ניגן שוברט, הוא דיבר על מדע, פעם הוא אפילו ציטט לי את ניטשה. הייתי מדמיינת לעצמי שאני תוקעת להם את הראש בדלי מלא בחרא שלהם, או חשבתי על מכות חשמל, או כשאנחנו עושים אהבה ואני מרגישה שאולי נבנית איזו התחלה של אורגזמה, רק המחשבה על הזרמים שעוברים לי בגוף מזכירה לי ואז… אז אני צריכה לזייף, לזייף, שלא תדע על מה אני חושבת, שלא תחשוב שזה באשמתך…אז כששמעתי את הקול שלו, חשבתי שהדבר היחיד שאני רוצה זה שיאנסו אותו, שמישהו יזיין אותו, זה מה שחשבתי, שהוא ידע פעם אחת מה זה… ובגלל שאני לא יכולה לאנוס- חשבתי שאתה תצטרך להוציא את גזר הדין הזה לפועל. ואז תיכף אמרתי לעצמי שיהיה לך קשה לשתף פעולה עם תוכנית כזאת, אחרי הכל צריך מידה מסוימת של התלהבות בשביל… אז שאלתי את עצמי אם אי אפשר להשתמש במקל של מטאטא, כן, מטאטא, אתה יודע, מקל של מטאטא. אבל לאט לאט התברר לי שזה לא באמת מה שאני רוצה. ואתה יודע לאיזו מסקנה הגעתי, הדבר היחיד שאני ממש ממש רוצה? אני רוצה שהוא יתוודה. שהוא ישב לפני הטייפ ויספר לי מה הוא עשה ואז להכריח אותו לכתוב את זה בכתב היד שלו ואני אשמור לעצמי העתק- שחור על גבי לבן, כל האינפורמציה, השמות, הנתונים. זה מה שאני רוצה, אתה צריך לשכנע אותו. הוא מודה ואני משחררת אותו ואני לא צריכה יותר כלום.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן