החלום מזין את התקווה. התקווה היא הדלק האנושי שבלעדיו הקיום הופך לבלתי אפשרי. חוסר התקווה מוליד את הייאוש. הייאוש מחבל ביצר החיים. כדי לזכות שוב ביצר החיים יש צורך בחלום- החיים כמעגל סיזיפי שבו שני אדם בוראים לעצמם חלומות כדי להמשיך לשרוד. במיוחד כשהמציאות קשה ואכזרית. לא קל היה לחדור מבעד למסך הייאוש הפסימי ולמצוא גם נקודות אור. המחזה לא מציג את "המצב" כתוצאה מתכנונו של כח עליון או תולדה של גזירת גורל. בני אדם הם אלה שיצרו את "המצב", הם אלה שבנו את "השיטה" ולכן הם גם אלה היכולים לשנות אותם. "מרתון הריקודים הגדול" כאילו מחכה למורדים, לאלה שיגידו- "עד כאן- אנחנו לא מוכנים לסבול את זה יותר.
הצגה ראשונה – 15.09.2001
עיבוד לספרו של: הוראס מק'קוי
כתיבה ועיבוד: שלומי מוסקוביץ ודדי ברון.
בימוי: דדי ברון
עיצוב תפאורה ותלבושות:אילאיל אירם
כוריאוגרפיה: אנה היא
הפקה מוזיקלית ונגינה: מישה בלכרוביץ
עיצוב תאורה: קרן גרנק
הדרכה לשונית: אהובה יובל
איפור ותסרוקות: סיגלית גראו
ציור תפאורה: ליאור בן חמו
צילומי סטילס: חנוך גריזיצקי
בהשתתפות שחקני שנה ג':
רון שחר
אושיק ג'ינו
אפרת רצון
ניר ירון
אמור דנטי
דודי בן מנחם
ליאור מזרחי
זהר שטראוס
גלי חרדון
ניר קפלן
גבי אולמן
שחף אשכנזי
איילת שוקרון מישקובסקי
צחי לב
זהבה אלמוג*
יניב לוי*
קארין שיטרית*
מיה קטן*
משה בנדבה*
מאיה קליין*
יוסי טייב*
שירי לימור*
צבי סהר*
לאה קמחזי*
גיא קופמן*
*תלמידי שנה ב'
