מחזה: הכלה וצייד הפרפרים
מאת: ניסים אלוני
דמות: מי

 

שלום. מה השעה?  17:20?
צריכה להיות חתונה. הוא חלילן החתן שלי אבל הוא חלילן רע עם חלום שלא יתגשם לעולם וזה לא משהו שטועמים הו לא! אוכלים את זה כול יום וזה נשאר בגוף, צומח מקבל צורה עיניים זה נעשה גוף בתוך גוף כן.
והוא מאוד אמביציוזי החתן שלי. מאוד. הוא מנגן ומנגן. לא רק פעם בשבוע בין 16:00 ל18:00 אחרי הצהריים. הוא לא יוצא. הוא לא בא. נדמה לא שרוצים לחבל בחליל.
הוא לא מעשן וגם לי אסור. הוא לא שורק וגם אני לא. הוא אפילו לא מגהק.
הלוואי והייתי מגהקת! כל כך הרבה זמן לא גיהקתי אני מתה לגהק! לא אכפת לי לגהק אפילו שעה! הוא אומר שזה מדבק, שאם אני מגהקת אז גם הוא מגהק ואם הוא מגהק אין חליל. הוא לא מסוגל להוציא צליל אחד נקי. כשהוא מגהק הוא מסוגל לרצוח. אותי. אני עייפה.
אתה יודע, החתן שלי לא קורא בשמי הוא מנגן את שמי מי מי מי . נדמה לו שככה הוא מעניק לשמי את הצליל הנקי שלו. ויש ימים שבהם אי אפשר להבחין שהוא מנגן מי זה נשמע יותר כמו רה רה רה… אבל קורה גם כן שהוא מושך את שמי מושך ומושך המון זמן- מיייייייייייייי. כמו ביום שבו אמא שלי מתה אתה מבין מר…
פתאום נשארתי לבדי עם החתן שלי והוא ניגן את שמי ללא הפסק. אני רוצה שהוא יגיד את שמי. שיגיד רק פעם אחת. מר חתן שלי לא יכול להגיד את שמי. אתה שומע? הוא מנגן מי, הוא לא מסוגל! לא לא לא אל תנגן אני רוצה שאתה תגיד עכשיו, עכשיו כאן מי מי מי! אתה שומע חתן שלי? פעם אחת מי! אני לא אלך לחתונה! אני רוצה רוצה רוצה שאתה תגיד, שאתה תגיד מילה אחת, שאתה תגיד, אני רוצה, מילה אחת עכשיו, חתן שלי תגיד מי, מי, מי, תגיד מי חתן שלי! הוא לא מסוגל.
אני לא מתפלאת אני חושבת רק איך הוא ישלם בעד זה ומתי ביוקר.

 

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן