עלילת המחזה "הזמרת הקרחת" איננה מתרחשת הפעם בלונדון של שנות החמישים וגם לא כאן אצלנו בארץ בשנות התשעים.
עלילת המחזה, כפי שראינו אותה אנחנו וכפי שהבנו אותה וביקשנו להציג אותה לפניכם, מתרחשת בכל מקום ובכל זמן ובשום מקום ואף פעם. למעשה למחזה "הזמרת הקרחת" אין בכלל עלילה ובכל זאת הדברים מתגלגים ומתרחשים וזורמים קדימה בזרם שהולך ומתגבר, מהר יותר ויותר, עד שבסוף הכל בעצם מאבד כל משמעות וחשיבות – והאבסורד נהיה לפתע כל-כך הגיוני ופשוט. אבל האבסורד, כשהוא הגיוני הוא גם מסוכן !
מר ומרת סמית, מר ומרת מרטין, מריי המשרתת והאדון מפקד הכבאים, הם אנשים בודדים וכואבים שצריכים, על מנת להמשיך לחיותף לדרוך ולרמוס האחד את השני. הם לא חיים על מנת לחיות אלא על מנת למות, וההתעללות שלהם באחרים אינה גורמת להם הנאה אלא גורמת להם לשכוח. לשכוח לכמה רגעים כמה בעצם הם סובלים. והפעם, שלא כמו בכל זירת איגרוף – שם תמיד אחד מנצח וחד מפסיד, כאן כולם מפסידים.
שבוע לפניי סיום החזרות על המחזה נפטר המחזאי יוג'ין יונסקו בגיל 81. אנו מקדישים הפקה זו לזכרו.
הצגה ראשונה – 07.04.1995
מאת: יוג'ין יונסקו
תרגום: עדה בן-נחום
בימוי: בן לוין
מוסיקה: שלומי קינן
תפאורה ותלבושות: רחל זוסמן
תאורה: קובי חביה
קרבות במה: מרטין מילר
בהשתתפות שחקני שנה ג':
אקי אבני
אסי לוי
ריקי שולמן
אלון לוק
מיכל זוארץ
מרק חיים
