מחזה: הזונה מאוהיו
מחזאי: חנוך לוין
דמות: הויביטר
הויביטר ישן על הבמה. פתאום הוימר נכנס ומעיר אותו
מה השעה? ( נזכר ) אח רימתה!!
( לקהל ) עכשיו בא טורף הנבלות השני
( הויביטר והוימר – מתגרה )
איחרת. הייתה פה הזונה ולקחה הכל.
( מסמן עם האצבעות ) שניים עשר אלף היו לי. ואני נתתי לה. ושרשרת זהב.
לילד לא נשאר. כואב? זה טוב.
( הויביטר והזין שלו – רחמים )
( פונה לזין ) כבר קפץ והזדקף. ( חוזר להוימר ) היה נוקשה לרגע ושוב נפל לתהום. גורר אחריו ( מסמן עם האצבעות ) שניים עשר אלף, שרשרת זהב ( מצביע על הוימר ) ואת הילד חסר התקוות.
( הויביטר והוימר – להכאיב )
בני יורק על הזין שממנו הוא יצא. ( מרים טון ) בני יורק על הזין של אביו.
הנה.. מהפגר המדולדל הזה שפכתי אותך לחור מצחין של נקבה.
( נכנסת מנגינת רקע ) אני זוכר את הלילה ההוא. לילה קר. מיטה צרה צוננת. נצמדתי לנקבה בלי כל הנאה רק בשביל החום. היא הייתה דוחה. כך גם אני. בקושי עמד לי. בקושי גמרתי. איכשהו הצלחת להצטרף. אנחנו הזדווגנו. ואתה הצטרפת בהפרשה מלוכלכת. לעולמים. לעולמים תהיה קשור לזין המדולדל הזה. את הביצים שלי לביצים שלך ( מתפרץ )שרשרת פלדה קושרת.
כואב לך? ( רגיל ) זה ממני. אתה מרגיש טינופת? ( מכאיב ) זה מ-מ-נ-י . ופעם יגיע תורך למות. ( Subetext של – תתמודד ) גם זה ממני.
( הויביטר והוימר – מצפון )
אתה מחפש את אביך הגדול? אני מחפש את התינוק שלי מפעם. איפה הוא התינוק שלי שהיה משעין את ראשו על כתפי ונרדם. היכן הם השיני חלב. ( מתפרץ ) רימית! *שיפט* איפה החיוך אה!? איפה התינוק? איפה התינוק? העיקר לך אין אבא. גם לי אין אבא. לי אין אבא וגם אין לי תינוק. ( בלאק בפייד יחד עם המנגינה )
מי אני? הויביטר. קבצן זקן. אב לבן בשם הוימר.
מתי אני? יום ההולדת שלי. מתרפק על זכרונות. הזונה רוקנה אותי עד הגרוש האחרון.
איפה אני? ברחוב.
מה אני רוצה? לגרום להוימר ללכת
למה אני רוצה את זה? הוא מוציא אותי מ"שלוותי", מזלזל בי, מפריע לי ומקניט אותי.
איך אני אשיג את זה? אתגרה בו, אכאיב לו, אעשה לו מצפון.
ומה המכשול שלי? הוא הבן שלי, אין לי את הכוחות להתעמת.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
