מחזה: הבט אחורה בזעם
מחזאי: ג'ון אוסבורן
דמות: אליס
אני טעיתי. אני טעיתי. אני לא רוצה לעמוד מהצד. אני לא רוצה להיות קדושה. אני רוצה להיות מקרה אבוד. אני רוצה להיות מושחתת וחסרת תועלת. אתה לא מבין? הוא איננו. הוא איננו. היצור האנושי חסר האונים שבתוך הגוף שלי. חשבתי שהוא כל כך מוגן. כל כך בטוח שם בפנים. הוא היה שלי. אחריות שהיא כולה עלי אבל איבדתי אותו. רציתי רק למות. לא ידעתי שזה יכול להיות ככה. היו לי כאבים והדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו היית אתה. אתה ומה שאבד לי. חשבתי, אילו רק, אילו הוא רק היה יכול לראות אותי עכשיו. כל כך מגוחכת, מכוערת ומטופשת. זה מה שהוא רצה ממני. בזה הוא רצה שאשתכשך. אני בתוך האש ואני נשרפת והדבר היחידי שאני רוצה הוא למות. זה עלה לו בילד שלו ובכל הילדים שהייתי יכולה ללדת לו אבל מה זה אכפת? זה מה שהוא רצה ממני. אבל אתה לא ראית. סופסוף אני בבוץ, אני שקועה, אני זוחלת.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
