מחזה: גן הדובדבנים
מאת: אנטון צ'כוב
דמות: לופכין
אני קניתי. חכו רבותי, תנו לי רגע… הראש שלי לא לגמרי צלול. קשה לי לדבר…(צוחק) הגענו למכירה, המיליונר, דריגנוב, כבר היה שם. לליאוניד אנדרייץ' היה בסך הכל חמש עשרה אלף ודריגנוב תיכף הציע שלושים אלף מעל למשכנתא. ראיתי מה קורה אז העליתי לארבעים. הוא ארבעים וחמש, אני חמישים וחמש. זאת אומרת, הוא העלה כל פעם בחמש, ואני בעשר…ככה זה הלך. הצעתי תשעים אלף מעל למשכנתא וקניתי אותו. גן הדובדבנים הוא עכשיו שלי. שלי! (צוחק)
אלוהים, אלוהים בשמיים, גן הדובדבנים הוא שלי. תגידו לי שאני שיכור, שאני משוגע, שאני חולם … (רוקע ברגלו)
אל תצחקו עלי! אם אבא שלי וסבא שלי היו יכולים לצאת מהקבר ולראות מה שקרה… איך ירמוליי שלהם, ירמוליי שחטף מהם מכות, ירמוליי שבקושי ידע לקרוא, ירמוליי שהיה מתרוצץ יחף גם בחורף… איך הירמוליי הזה קנה את האחוזה הכי יפה בעולם! כן, קניתי את האחוזה שבה אבא שלי וסבא שלי היו עבדים, שלא הרשו להם להיכנס אפילו למטבח! אני בטח ישן! זה רק חלום! … זה לא באמת קרה…
(מרים את המפתחות בחיוך רך) היא זרקה את המפתחות – להראות שהיא כבר לא בעלת הבית – (מקשקש במפתחות) אין דבר…
(שומעים את התזמורת מנגנת) הי, תזמורת! נגנו! נגנו! אני רוצה לשמוע אותכם! בואו כולכם תראו איך ירמוליי לופכין מניף גרזן על גן הדובדבנים, איך העצים נופלים! נבנה כאן בתי קיץ, שלילדים שלנו ולנכדים שלנו יהיו כאן חיים חדשים… מוסיקה, נגנו!
(התזמורת מנגנת, ליובוב צנחה על כסא והיא בוכה מרה)
(בתוכחה) למה? למה לא שמעת בקולי? למה לא הקשבת לי? מסכנה שלי, יקרה שלי. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. (ברגש רב) הלואי שהיינו יכולים לגמור עם זה מהר, לשנות איכשהו את החיים המעוותים האלה, החיים האומללים האלה!
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
