מחזה: בית בובות
מאת: הנריק איבסן
דמות: נורה
כן טורוולד, החלפתי בגדים. לא, אני לא הולכת לישון הלילה, יש לנו הרבה על מה לדבר. זאת בדיוק הבעיה, אתה אף פעם לא הבנת אותי ואני לא הבנתי אותך עד הלילה, אל תפסיק אותי בבקשה תקשיב לי עד הסוף. עכשיו עושים חשבון טורוולד.
הישיבה הזאת לא מוזרה בעיניך? זה לא מוזר לך שזאת הפעם הראשונה שאתה ואני מנהלים בינינו שיחה רצינית? במשך שמונה שנים מהיום שנישאנו, יותר מזה מהרגע שהכרנו, לא החלפנו בינינו מילה אחת רצינית על שום נושא רציני, אני מתכוונת שמעולם לא ישבנו כדי לדבר על איזה עניין לעומק.
עשיתם לי עוול נורא קודם אבא אחר כך אתה. לא, לא אהבתם אותי חשבתם שזה נחמד להיות מאוהבים בי זה הכל. זאת האמת. אני הייתי הצעצוע שלכם, בגללכם לא הגעתי לשום דבר בחיים שלי. אבא היה קורא לי ילדתי- בובתי ושיחק איתי כמו שאני שיחקתי בבובות שלי ואז באתי אל ביתך אני מתכונת שעברתי מבעלותו לבעלותך. אני הייתי הבובה שלך כמו שהילדים היו הבובות שלי ובדיוק כמו אבא ילדתי בובתי. אולי אני מדברת כמו ילדה בעינייך אבל אתה, לא חושב ולא מדבר כמו הגבר שאתו הייתי יכולה לחיות את החיים שלי.
וכשחלפה הסכנה שוב חזרת להתנהג כאילו שום דבר לא קרה שוב חזרתי להיות הילדה הקטנה שלך שצריך להשגיח עליה עוד יותר כי גילית כמה אני חלשה ושבירה.
באותו רגע הבנתי שבמשך שמונה שנים חייתי עם אדם זר שילדתי לו שלושה ילדים, אני לא יכולה לשאת את המחשבה הזאת, זה קורע אותי לחתיכות.
השלתי את עצמי שהייתי מאושרת אבל אף פעם לא הייתי מאושרת. זה מאוד כואב כי תמיד היית טוב אליי אבל אני לא אוהבת אותך יותר. אני חייבת להיות עצמאית לגמרי אם אני רוצה למצוא את עצמי ואת מה שקורה סביבי. לכן אני עוזבת אותך.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו