ביקורתו של צבי גורן

דלתות אנושיות

"בייבי בייבי" השם שנבחר לגרסה הישראלית של המחזה "טום, דיק והארי" מאת ריי קוני ובנו מייקל, ובהיתר מיוחד שנתנו לעינת ברנובסקי לתרגם ולהעביר אותו מרובע יוקרתי בעיר אנגלית לשכונה יאפית בעיר ישראלית. ייאמר מיד שברנובסקי עשתה מלאכת מחשבת, תוך שמירה מרתקת על שפה עברית טבעית, נכונה, נקייה ומדויקת.
… אבל כרגיל אצל קוני הסוד שלו הוא התזמון המדויק של כל שורה בדיאלוג, של כל הברקה וכל עקיצה חברתית. ובמחזה הזה אין כמעט פרה קדושה שהוא אינו מניף עליה את הסכין, כולל התיאטרון המפרנס אותו.

קונצרט של לוליינים

רוני מנדלסון ביים את ההצגה כקונצרט של להקת לוליינים ווקליים, רגשיים ופיזיים, וירטואוזים אחד אחד, מגובשים כקבוצה ונהנים בגלוי ממשחקם ומהאפשרות שהוא נתן להם לגנוב את ההצגה זה מזה. הוא עיצב לכל אחד ואחת אופי ודפוסי התנהגות, עם מחוות מפתיעות שמרגע לרגע הופכות מטורפות ומטריפות, ועמן הולך וגובר הצחוק באולם הסטודיו של יורם לוינשטיין.
הציר המרכזי של ההצגה הוא ניב פטל בתפקיד אריק. הוא אינו נח לרגע, הוא משנה צבעים, פנים, תנועה וכיוונים בחלקיקי שניות מדויקות ומפתיעות. הוא משתמש בקולו ככלי נגינה רב גווני, ותנועתו מהתחלה ועד הסוף היא אנרגטית כמעיין המתגבר.
רמי קאשי כאח האמצעי ורדי רובינשטיין כאח הצעיר משלימים את משולש האחים ולמרות השוני הפיזי ביניהם הם מצליחים לשכנע שהם באמת אחים. לפחות ברמת הטירוף. מתחרים בהם בהצלחה גדולה רות רסיוק כקטיה, אסף שגב כסבה, ובאופן מיוחד לירז חממי כעובדת הרווחה שמנצלת את ההזדמנות שניתנה לה להפגין כשרון משחק מהפנט.
את השפויים שבחבורה מייצגים מצוין דינה סנדרסון בתפקיד אלונה שמנסה להבין בלי הצלחה מה קורה, עידן ירדני כגנגסטר בוריס, ובמיוחד דנית שטרום בתפקיד השוטרת, שהשפיות שלה מתבררת מהר מאוד כאשליה מצחיקה.
ניב מנור עיצב תפאורה נוחה מאוד, שיש בה דלתות וחלון שמשחקים את תפקידם בהתאם, ובסיועו המסור של אורי מורג שעיצב תאורה פשוטה לכאורה אבל עם "סעיף מטורף". נעמה גליקסמן עיצבה תלבושות נוחות וטובות, וגל סנד ערך פסקול מוזיקלי אפקטיבי מאוד.

בקיצור – הצגה לראות, לצחוק ולרוץ לספר לחבר`ה.

קומדיה אנגלית מטורפת מועתקת למציאות הישראלית בהצלחה גדולה בסטודיו יורם לוינשטיין

דילוג לתוכן