מחזה: בובה
מחזאי: הלל מיטלפונקט
דמות: רחל
זה האח שלך שדיבר עליך, בכלל לא אני.
סיפר שהייתה לך אישה וילד ולקחו אותם ממך, גם ככה לא האמנתי למילה אחת שלו.
רוצה שאני ילך? אז אני יילך.
בכלל לא אחת שמחפשת טובות מאנשים, יודעים שאני מסתדרת.
רק תגיד שאתה רוצה להיות פה לבד. מספיק פעם אחת שתגיד ואני הולכת.
בסוף תמיד יש איזה מקום…אפילו אתמול הלכתי בלילה במועדון אחד, היה שם ריצפה מזכוכית עם פנסים מלמטה שזורקים לך את האור בפנים…
רציתי בשביל להרגיש את עצמי לפני התחרות מחר.
הייתי כמה שעות ,בסוף חשבתי לבוא בחזרה לישון, חשבתי אולי אתה דואג לי, אבל לא ידעתי את השם של הכביש…(צוחקת)ורק אמרתי, היה איזה נהג על יד המועדון, חשבתי אם הוא נהג אמיתי הוא בטח צריך לדעת, אז אמרתי לו:
"זה כביש עם פרדס בסוף, יש עליו מסעדה מסריחה שסוגרים אותה מוקדם בערב, ושמה בעליה מהכביש זה הבית של החבר שלי".
אמרתי ככה שלא יחשבו אותי אחת סתם שאין לה אבא…
ההוא הנהג צחק עם החברים שלו, לא אהבתי את הפנים שלהם אז הלכתי, כבר שעתיים בכביש… אני יש לי אמונה שאם אני יילך ויילך בסוף אני תמיד יפול על המקום שמחפשת.
רק שפתאום התחיל יורד גשם ונכנסו לי שלוליות בנעליים, כמעט היה נדמה לי מרוב הליכה שאני הולכת ויושנת… אז בסוף מצאתי בית בבניה, חשבתי שישימו שומר, וגם אם היה הייתי מבקשת ממנו שירשה לי להיות עד הבוקר,
אבל הכל היה שמה ריק.
מתחת לתקרת ביטון שהם עשו, היה ערימה של חול מהים, נקי כזה ויבש..
אז הכנסתי ת'עצמי בתוך החול! אפילו הצחיק אותי, פתאום כאילו אני הייתי קבורה..ככה היה לי חם וטוב…בסוף אני תמיד מסתדרת.
(מביטה בו כאילו הוא אומר לה משהו)
אתה רוצה שאני אשאר? לא יודעת….עוד לא יודעת בדיוק ת'תוכניות שלי, נראה מחר, אני אחשוב על זה.
הדבר היחיד שיכולה להגיד לך עכשיו ובטוח זה שעבר לי עוד יום אחד בחיים.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו