מחזה: בובה
מאת: הלל מיטלפונקט
דמות: רחל

 

אתה רוצה שאני אלך? אני אלך. בכלל לא אחת שמחפשת טובות מאנשים – יודעים שאני מסתדרת. בסוף אני תמיד מסתדרת. נגיד אתמול הלכתי למועדון אחד, רציתי בשביל להרגיש ת'עצמי לפניי התחרות ריקוד. אז הייתי שם כמה שעות, ובסוף חשבתי לחזור לישון פה, אבל לא ידעתי ת'שם של הכביש – אז אמרתי לנהג מונית: "אני צריכה בבקשה לכביש הזה שיש עליו פרדס בסוף ומסעדה מסריחה שנסגרת מוקדם – שם בעלייה מהכביש- זה הבית של החבר שלי" אמרתי ככה 'חבר שלי' שלא יחשוב אותי אחת בלי אבא. ההוא הנהג צחק עליי. לא אהבתי ת'פנים שלו אז הלכתי. הלכתי והלכתי איזה שעתיים בכביש. מרוב הליכה כבר חשבתי שאני הולכת ויושנת בעמידה. בסוף מצאתי בית בבנייה- חשבתי אם יש שם שומר, אני אבקש ממנו רשות להישאר עד הבוקר, אבל הכל היה שמה ריק, אז נכנסתי. מתחת לתקרת ביטון שהם עשו, היה ערימה של חול מהים נקי כזה יבש אז הכנסתי ת'עצמי בתוך החול. אפילו הצחיק אותי, פתאום אני הייתי כאילו קבורה. היה לי חם וטוב. בסוף אני תמיד מסתדרת. אתה רוצה שאני אשאר? לא יודעת. עוד לא יודעת ת'תוכניות שלי, נראה מחר אני אחשוב על זה. הדבר היחיד שיודעת בטוח זה שעוד יום עבר לי בחיים.

 

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן