מחזה: אנדה
מחזאי: הלל מיטלפונקט
דמות: אנדה
אין לך מושג איך זה נשמע. באת להתנצל וקיבלתי את ההתנצלות אבל עכשיו אתה פתאום מבוהל שאולי אני אנצל את העדות שלי לדבר נגד ראשי הסוכנות היהודית ונגד מפא"י, נכון?ביקשת שאני אעיד, הסכמתי. ואתה לא יודע איך לצאת מזה עכשיו ואתה רוצה שאני אשחרר אותך מההתחייבות הטיפשית שלך. תראה, היו לך כוונות טובות, בסדר, גם לי, רק שפתאום זה לא עולם אמיתי, נכון? בעולם אמיתי אני לא ניצולה ממחנה, אני חברה במפלגה של בגין…תרשום. לא, יותר גרוע. אני נסעתי לי לאושוויץ ושם, אני עשיתי קונספירציה עם אייכמן ועם המופתי מירושלים להשמיד את המפלגה של בן גוריון. תרשום את זה. תרשום. ועכשיו אני רוצה שתרשום שכן, אני הצטרפתי לחירות והמשטרה עצרה אותי בהפגנה מול הכנסת…ותרשום גם שאחרי ההפגנה אני קראתי בעיתון המפלגה שלי , שתא המעצר שבו ישבתי הוא "מחנה ריכוז"… הבנת? מחנה המעצר ג'למה ליד חיפה הוא מחנה ריכוז. ואז הבנתי שלי אין מפלגה ולא ארץ ולא שפה כי לכם אין מושג מה זה מחנה ריכוז, ומי אנחנו שהיינו שם, השפה שלכם הופכת לאשפה כשאתם מדברים עלינו, או אלינו. מותר לנו לנשום ביניכם רק אם הרגנו גרמני או שרנו ליד מדורה עם פרטיזנים. ואני לא, לא מתאימה לכם.הזריקו לי רעל לתוך הרחם, חתכו אותי ושלחו ממני דוגמאות יהודיות למכון מדעי בברלין, ואני, במקום שאתבייש, שארצה למות, אני להפך, אני נדבקתי בחיים כמו תולעת עלובה, שאולי זה פרופיל אידיאולוגי שמתאים לי בתור עדה. תרשום: תולעת עלובה מבודפשט. איך בכלל לא התביישתי לרצות לחיות?
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
