מחזה: אלוף הבונים
מחזאי: הנריק איבסן
דמות: הילדה

ובכן????
אני מתחילה לחשוב שאתה לא זוכר אותי!
אוכל ללון כאן הלילה?
אתה מבין, אין איתי שום בגדים פרט לאלה. ועוד קצת לבנים בתרמיל. שהייתי רוצה לכבס. אם אפשר.
מר סולנס. יש לך זיכרון איום, נכון?
אם כך מדוע אתה נמנע מלדבר על מה שהיה אצלנו? אז אדבר אני.
טוב, כשסיימת לבנות את מבנה הכנסייה החדשה, כל העיירה יצאה כדי לחוג את המאורע.
לפני הכנסייה ניגנה תזמורת ומאות אנשים הצטופפו שם. אנחנו, תלמידות בית הספר לבשנו כולנו לבן וכל אחת החזיקה בידה דגל!
פתאום היתה דממה. כולם הביטו למעלה. אתה התחלת לטפס על הפיגום מעלה מעלה, ישר עד לקצה המגדל. בידך נשאת זר גדול ואת הזר תלית על חוד המגדל.
זה היה כל כך מותח! לעמוד שם למטה. ואז חשבתי לעצמי, מה אם פתאום יפול?!
אבל אחר כך קרה הדבר המופלא באמת. את זאת אין צורך להזכיר לך?
ואז הוזמנת לביתנו, לארוחת ערב.
פרטים קטנים!אולי היה גם זהו פרט קטן, שנמצאתי לבדי בחדר בשעה שנכנסת?
אמרת שבשמלה הלבנה אני נראית כמו נסיכה קטנה. ואז אמרת שכשאגדל אהיה הנסיכה שלך. כן, גם זאת אמרת. וכששאלתי אותך כמה זמן יהיה עלי לחכות, נשבעת שבעוד עשר שנים תשוב, כמו שד של מערות כדי לחטוף אותי ולקחת אותי עמך לספרד או איזה מקום אחר ושם תקנה לי מלכות קטנה, כך הבטחת.
שים לב למה שעשית אחרי זה. נטלת אותי בזרועותיך ונישקת לי, מר סולנס.
כן, אתה. חיבקת אותי, הפשלת את ראשי לאחור ונישקת לי. פעמים רבות.
יש בדעתך להכחיש זאת?
ובכן, אתה מודה?
שלקחת אותי בזרועותיך?
ושהפשלת את ראשי לאחור?
ושנישקת לי?
פעמים רבות?
האם שכחת גם באיזה תאריך זה היה? זה היה ב19 בספטמבר.
היום ה19 בספטמבר. היום חלפו עשר שנים. ואתה לא באת- כמו שהבטחת לי.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן