מתוך: POSE
מאת: ראיין מרפי
דמות: פריי
אני לא רעב. אני צמא.
אולי את צריכה לקנות רהיטים ולשפץ את הדירה הדפוקה הזאת. בנית בית מהמם, את אמיצה! אבל את צריכה שהילדים האלה יעבדו, הם צריכים לתרום.
למה הזמנת אותי לכאן? לא יכולת לעשות את זה באופן פרטי? אחרי כל הפעמים שהייתי שם בשבילך. אחרי כל הסודות ששמרתי בשבילך.
פתאום אני לא מחייך, ועליז, כמו בנשפים, נבהלתם? אז אתם באים ומעבירים עליי ביקורת.. כולכם צריכים להכניס את זה לראשים הסתומים שלכם. כשאני עומד מאחורי הפודיום הזה, אני זה שגורם לקהל להתלהב, משאיר אותו משולהב. אני זה שמוודא שהדברים מתנהלים ברצף הראוי, כדי שאתם כולכם תתחרו ויהיה לכם למה לקום בבוקר. אם אתם לא אוהבים את המוזיקה שאני מנגן, אל תבואו!
החבר שלי…גוסס. הלוואי שיכולתי להריץ לאחור ולחזור לזמנים פשוטים כשהחיים שלי לא היו אכולים תרפות ומחלות. מותק הם לא רוצים לרפא את זה, אני יודע ששמה למעלה בממשלה כולם מפחדים להגיד את המילה "איידס"! ביטוח בריאות לא מכסה אף אחד מהטיפולים. העולם רוצה שנמות. הם לא חושבים שזו מגפה, הם חושבים שזה סוג של צדק אלוהי או התשובה של דרווין למעשה סדום.
אני.. קברתי יותר חברים וחברות בשנה האחרונה ממה שאתם יכולים לספור. וכשכל זה ייגמר, מי יודע כמה מאיתנו יישארו? אז אני לא צריך שקבוצה מסריחה כמוכם, שרק עכשיו הבינו איך לנגב את התחת שלהם, יגידו לי איך לפעול, או להרגיש! אחרי שתעברו את כל מה שאני עברתי, תבואו למצוא אותי.. אבל עד שהיום הזה יגיע, אל תתערבנו בעניינים שלי לעזאזל!
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את התסריט המלא.