פרשת אהבתם של הזמר היווני שכבש את ארצנו בשנות הששים, לזמרת המחוננת עליזה עזיקרי – עומדת במרכז המחזמר הנפלא העולה בסטודיו יורם לוינשטיין. 

שיריו של אריס סאן המושמעים מפי ארז רגב – הבוגר הטרי של סטודיו יורם לוינשטיין – נשמעים כאילו מפי הזמר המנוח עצמו. הקסם הבלתי נידלה של ארז רגב, גומות החן, הבטחון הגברי השופע, כובשים לא רק את לב הזמרת בוגרת להקת הנח"ל, אז, עליזה עזיקרי, אלא את הקהל כולו. יחד עם הדר רצון-רותם, בתפקיד "סיגל", הלא היא עזיקרי, וצוות שחקנים-רקדנים מעולה, המתוקתקים כדבאי ע"י צדי צרפתי, שמקסימים כולם את הקהל, ומעניקים תחושה של הימצאות במועדון "אריאנה" ביפו, שהיה מוקד הפעילות של המחזה, מצליח המחזמר להרטיט לבבות.

הסיפור אינו מחזה זר ש"גוייר" למחוזותינו. הסיפור זכור לרבים, גם מדפי "העולם הזה", וגם משאר מדורי רכילות בעיתונים. אני לא זכיתי לראות את אריס סאן בהופעה. אך עליזה עזיקרי הופיעה ערב אחד על סף דירתנו הצנועה יחפה, עם שיער שחור ארוך ושופע, עם זוג עיניים ענקיות, לחיים עגולות, אפון סולד וחיוך כובש ושאלה: פה זו המסיבה? כמובן שהכנסנו את עליזה למסיבה, עליה שמעה וודאי מחברינו האמנים. כזו היא היתה – ספונטנית, בלתי אמצעית וכובשת בקיסמה. שיריה הרטיטו רבים, וצעדו בראש מצעד הפזמונים. נישואיה לשחקן הדגול ניסים עזיקרי פסקו, כשהיא הצטרפה לאריס סאן, ילדה לו בת ונעזבה על ידו בהמשך.

במחזה מתגלה סיפור על ילדות עשוקה, בה נעזבה ע"י הוריה בגיל 3 בקיבוץ . האהבה שלה לזמר הלא יהודי, שהצלחתו הפכה אותו לכוכב מספר אחד של המועדונים והמצעדים בישראל, היתה קטע האושר הענק היחיד שהיה בחייה רצופי האכזבות. השיר שכתב לה – "סיגל" ואחרים, מענגים את הקהל בשירתו ובשירתה. יכולת השירה של ארז שגב נפלאה, ממש כמעט אחד לאחד כמו אריס סאן, במיבטא יווני אותנטי. הוא גם נאה וגבוה נדמה לי ממה שהיה סאן.

כל טיפוס במחזה מיוחד ומאופיין – כמו הרכילאית "שושי המלחששת", נועה אילתי, אחותה של סיגל, דורית לירז חממי, בני הגדול – (אמרגנו של סאן) רמי קאשי,ואיתי פלג כבעלה, שמופיע כאן כסופר נודע – כולם בונים דמויות אמינות ובעלות אמירה. כל הקאסט הענק של הקורוס, זמרים ורקדנים, עושים עבודה נפלאה. בהם נערות יפהפיות ובחורים נאים, כולם חטובים וכשרוניים. בין הקורוס בלטה מיטל גל, שיופיה מזכיר את השחקנית הווינאית רומי שניידר (סיסי), בתלתליה, בכשרון המשחק, ביפי פניה וגזרתה החטובה. אותה תוכלו לראות בשנה הקרובה בהצגות תלמידי שנה ג' של מסיימי הסטודיו.

המוסיקה של אריס סאן, שלמעשה פתחה את אזנינו לניחוח היווני, וסללה את הדרך ליהודה פוליקר מאוחר יותר, נשמעת כיום עוד יותר נפלאה מאז. ביצוע התזמורת החיה המצוינת על הבמה וקולו של יאקיס (ארז רגב), כמו שירתה של סיגל (הדר רצון רותם) בבימוי המעולה כרגיל של צדי צרפתי את מחזהו של שלומי מושקוביץ, שעובד בידי עינת ברנובסקי המוכשרת, יוצרים מחזה ממש מושלם, המוכן להיות מוצג כמות שהוא על במות מסחריות. כנ"ל דברים אמורים גם לגבי סרט קולנוע או טלוויזיה. פשוט יצירה מושלמת, מרתקת, מלהיבה ומסעירה שעשויה להפוך לקאלט. נתח חיים משלנו, לא אגדות ולא התפלספויות. לרוץ לראות.

עליס בליטנטל, 7.10.10, אתר News1

דילוג לתוכן