מחזה: ונשיקה לדודה
מחזאי: חנוך לוין
דמות: פייליץ
ועכשיו דודה'לה, אנחנו נמצאים במסיבה העליזה. היום לא מדברים על אורולוגיה, דודה. עכשיו, דודה, אנחנו רוצים להתפרק קצת מהאורולוגיה ולהיות נורא עליזים.
סיפרתי לכל החברים שלי שיש לך בולקע'לה על העורף מתחת לשיערות, ועכשיו תראי להם את הבולקע'לה.
למה לא, דודה, מסיבה, חיים, עליצות, סודה, בורקס, בולקע'לה – למה לא? ואם לא נשמח עכשיו, מתי נשמח? מחביאה את הבולקע'לה מתחת לשיערות, והרי יכולת להוסיף המון שעשוע למחלקה האורולוגית. את נובחת "קטטר לרוזנצווייג!", ובינתיים השיערות קופצות לך למעלה ובצד העורפי של הפה הנובח חי לו אדון בולקע'לה, והוא לא מראה את זה אבל הוא נורא גאה להיות חלק מקואופרטיב האיברים שיש לו כזאת אותוריטה באורולוגית. אגב, דודה, את קואופרטיב או תאגיד? (צוחק בעליצות) אני צוחק כי נורא מצחיק שמדברים על הבולקע'לה והוא כאילו מקשיב כאילו ברצינות.
נו, הראי את הבולקע'לה! נו!!!
בולקע'לה! הראה את עצמך! מהיום והלאה אני קורא לך יענק'לה, בולקע'לה! יענק'לה, לא בושה להיות בולקע'לה!
הראי את הבולקע'לה! הבולקע'לה! הבולקע'לה!
הראי כבר! לא מראה? את משפילה אותי מול כל החברים הכי טובים שלי? גורמת לי לבושת-פנים שלא רוצה להראות את הבולקע'לה? ביזית אותי כהוגן! הרסת לי את המסיבה! עוד לא נשמע דבר כזה, שאשה-ארוסה-דודה תסרב להראות את הבולקע'לה שלה לחברים של ארוסה, ובכך למנוע מהם אינפורמציה.
נו!!!!!
טוב. אני חייב לציין שהמישוש בבולקע'לה לא קיים את מה שפיללתי לו לפני שחשפתי אותו. יש משהו נורא מצחיק ברעיון, אבל המימוש מאכזב. ככה בטח קורה גם כשמגיעים לאלפים.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו