הפליקן – הבן – אוגוסט סטרינדברג

מחזה: הפליקן
מחזאי: אוגוסט סטרינדברג
דמות: הבן

לו לא היית שיכור, אמא, לא היית אומר לך את האמת, מפני שלא הייתי מוצא את הכח לזה. אבל עכשיו אני יכול להגיד לך שקראתי את המכתב של אבא, המכתב שאת גנבת וזרקת אל התנור.
את רוצה לדעת מדוע אני לא שווה שום דבר? משום שלא הינקת אותי מעולם. כל מה שאני קיבלתי היה אומנת עם בקבוק זכוכית. וכשגדלתי מעט היה מותר לי ללכת אתה לבקר את אחותה שהייתה זונה. ושם ראיתי את כל המחזות הפרטיים, הסודיים ביותר, שילדים בדרך כלל רואים במקרה אצל כלבים ברחוב באביב ובסתיו. וכשסיפרתי לך על זה – הייתי רק בן ארבע – סיפרתי לך שהייתי בבית בושת, אמרת שזה שקר והכית אותי על שקרנותי, למרות שאמרתי אמת. האומנת, שקבלה את זה כעידוד מצדך, הכניסה אותי בגיל חמש לכל הסודות. הייתי בן חמש ( מתחיל לבכות ) ואז התחלתי להיות רעב ולסבול מקור כמו אבא וכולנו. עד היום לא ידעתי שגנבת את כסף משק הבית וכסף לעצים. הביטי עליי – פליקאן – הביטי על גרדה בעלת החזה השטוח. איך רצחת את אבי את יודעת יפה כמוני – איך הבאת אותו לתהום הייאוש, פשע שעליו אין עונשין על פי החוק. איך רצחת את אחותי את יודעת טוב יותר מכל אחד אחר. אבל עכשיו גם היא יודעת. היא יודעת מה שאת יודעת ומה שאני אינני יכול להוציא מפי. ( בוכה ) זה נורא שאמרתי את מה שאמרתי. אבל הייתי מוכרח. כשאתפכח, אני אתאבד. אני מרגיש את זה. לכן אני לא מפסיק לשתות. אני לא מעז להתפכח.
אבא אמר פעם בכעס, שאת היא המירמה הגדולה ביותר שהטבע יצר אי פעם. הוא אמר שלא למדת לדבר כמו תינוקות אחרים, אלא שהתחלת מיד לשקר. הוא אמר שתמיד השתמטת מהתחייבויותייך כדי ללכת למסיבות. אני זוכר שגרדה היתה חולה ממש למוות, והלכת באותו ערב לאופרטה. אני זוכר בדיוק את המילים שאמרת: "החיים עצובים דיים מבלי לעשות אותם יותר עצובים". ובאותו קיץ, כשהלכת לנשפים בכל אירופה בטיול עם אבא, וכשנכנסנו לחובות, גרדה ואני היינו סגורים בדירה עם שתי עוזרות. בחדר השינה של ההורים שלנו אחד ממכבי האש הרגיש את עצמו כמו בבית עם אחת מהן. במיטתם של ההורים שלנו.
סיפרתי לך הכל, ואת שכחת שסיפרתי. בדיוק כפי ששכחת שהילקו אותי על שקרים ומלשינות. מפני שברגע ששמעת אמת קראת לזה שקר.
זה לא מוזר שבן מדבר ככה לאימו? לגמרי מהופך לדרך הטבע. אל תספרי לי. אבל זה חייב היה לצאת מתישהו. חיית כמו סהרורית ואיש לא יכול היה להעיר אותך, לכן לא יכלת לשנות את דרכייך. אבא אמר שלו היו מענים אותך בעינויים הנוראיים ביותר לא היית מודה בטעות אחת שלך או בשקר אחד.
אני יוצא לחפש לי משהו לשתות. לא אוכל לגשת לבחינות. אני לא מאמין בשיטת המשפט. את החוקים יצרו רוצחים וגנבים לטובת פושעים. עד אמת אחד אינו מוכיח שום דבר, אבל שני עדי שקר הם הוכחה ניצחת. על פליטת קולמוס אפשר להושיב אדם בכלא. אני אומר לך שהבוז שאני חש לחיים, לאנושות, לחברה ולעצמי הוא ללא גבול, לא ארים אצבע בשביל להמשיך לחיות.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו