הפליקן – אוגוסט סטרינדברג – האם

מחזה: הפליקן
מחזאי: אוגוסט סטרינדברג
דמות: האם

(האם נכנסת רותחת מכעס, עם ניר בידה- היא קוראת אותו)
סגור את הדלת לפני שנתעופף כולנו ברוח! אני מוכרחה לפתוח חלון. (על הנייר) זו לא הצוואה. זה היה מכתב אל הנער. מלא בשקרים עלי- ועליך. לא, זה רק ירעיל את מחשבותיך. אני אקרע אותו, תודה לאל שהנער לא מצא אותו. (קורעת את המכתב וזורקת אל התנור)
הוא לא מת! הוא יוצא מקברו ואי אפשר להשתיק אותו. הוא כתב שאני רצחתי אותו. זה לא נכון! הוא מת מהתקף לב! הרופא אישר את זה. אבל הוא כתב גם דברים אחרים. שקרים, הכול מלא שקרים! הוא אומר שאני הרסתי אותו! אני אומרת לך, אני לא אוכל לחיות כאן. הקשב לי, אקסל! עליך לדאוג לזה שנעזוב את הבית הזה מיד. תבטיח לי! הבט על הכיסא המתנדנד! עלינו לצאת מכאן!
תעזוב את גרדה מעולם לא אהבת אותה… אתה יודע שעלינו להיות יחד. אסור לנו להיפרד. אני אעשה כל מה שתגיד אבל אני לא אהיה משרתת בביתי שלי.
אל תשכח שזו "הדרך שלנו" של שנינו. אתה שיתפת פעולה כל הדרך כשהוצאת אותו מן הכלים ודחפת אותו אל הייאוש. אני לא אשכח את הערב הראשון בביתך, כשישבנו כולנו מסביב לשולחן ארוחת- הערב הנהדרת, ויכולנו לשמוע את הצעקות הנוראות מהגן, למטה. חשבנו שהצעקות עלו מהכלא, או מבית המשוגעים. אתה זוכר? זה היה הוא שהסתובב בגן בין העצים וצעק וזעק על אובדן ילדיו ואשתו. אני בטוחה שזה היה הוא! אל תכעס, זה לא יעזור. כך היה כתוב במכתבו. הוא לא היה מלאך. אבל לפעמים היו לו רגשות אנושיים. יותר מאשר לך…
מדוע אתה מסתכל בשעון? לא תישאר לארוחת ערב?
אתה מתכוון לעזוב את אשתך בערב הראשון בביתכם?
אני מתחילה לראות מה עומד בפני ובפני ילדי. מורידים את המסכות, מה?

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו