מחזה: המיזנטרופ
מחזאי: מולייר
דמות: אלצסט
כן, המצב עדין, קשה ההגינות, כל אחד מאיתנו זקוק לטיפה חנפנות…
ומשום שעל טעם וריח נהוג להתווכח כדאי להיות זהירים, ולדעת איך לנסח.
הנה, לפני כמה זמן נתן לי מישהו שירים שהוא כתב, קראתי אותם ואחר כך אמרתי לו ככה ישר בפניו:
"כבודו, אדון במעמד שלך מוכרח לדעת למה הוא מוכשר, ולמה הוא לא כל כך.
שירים שייכים למשוררים, ואין צורך להרחיב, שכן השירה היא מקצוע, שירים זה לא תחביב.
לא כל אחד חייב לכתוב, ויש לרסן את היצר הנורא להתפרסם. כל אלה שבכל מחיר מוציאים עצמם לאור מכניסים את העם לחושך והופכים לבדיחת הדור."
ועוד אמרתי להוא שנתן לי את מה שכתב: "אין דבר יותר משעמם מספר משעמם, ומוטב לכתוב עמוק למגירה ולזרוק רחוק את המפתח, מאשר לפרסם קשקושים, כי על זה הציבור לא סולח.
תראה, אפשר להבין בהחלט לפעמים בן אדם במצוקה לא נזהר ותופס עט, אבל לפחות שיחביא את השירים שלו במהירות, ולא יהיה למעמסה על כל עולם הספרות, הציבור עוד איכשהו סובל משוררים שכותבים כי אין להם מקורות הכנסה אחרים.
ואתה שמע עכשיו ממני עצה אמיתית וישרה ורד מהר-מהר מהמדף הגבוה של השירה!
אם אתה במצוקה, אל תכתוב, תטייל קצת על שפת הים".
זאת העצה שנתתי לבחור ההוא המסוים שנתן לי את שיריו, וביקש את חוות דעתי…
שאלוהים יושיע, השיר שלך מזוויע!
בנוי גרוע, חסר קצב, בלתי נחרז, תשעים אחוז זבל ועשרה אחוז גז!
אדון יקר, השיר שלך בנאלי וזול ועמוס קלישאות, וזה עוד לא הכל- אני נפגע אישית ונעלב מביטויים כמו "חלל אפוף" ו-"תמונת כזב"!
אם בימנו לזאת קוראים שירה לא פלא שהם פניה של החברה.
ותאמין לי הייתי זורק את כל החדשנות הזאת העקומה ומסתפק בהחלט בסרנדה הישנה הזאת, תשמע:
חריזה פרימיטיבית, הסגנון איום, אבל זה טוב פי אלף ממה שכותבים היום עם כל כך הרבה קישוטים וכל כך מעט מחשבה…
הנה, כך נשמעת התשוקה במיטבה:
"אם המלך הנרי העליז
היה אומר לי "קח את פריז
ותן לי את אהובתך"
הייתי אומר לו: הוד מעלתך,
אני על פריז היפה מוותר
כי אהובתי היא יפה עוד יותר!"
טרה-לה-לה-לה-לה-לה-לה!
כן, כך נשמעת תשוקה אותנטית בריאה…
תצחקו! למרות האופנה הטיפשית שמריעה לכל אנאלפבית כאילו היה משורר אמיתי ומשום כך אצלנו כל זיבול שכלי הופך לאירוע ממלכתי.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו