מחזה: החייל הרזה
מחזאי: חנוך לוין
דמות: החייל הרזה
הנה אני חוזר סוף סוף מהחזית ומתקרב לבית שלי, אחרי 4 שנים שלא הייתי בו. איזו התרגשות תוקפת אותי פתאום, אני חושב שאני עומד להתעלף מדפיקות לב. אלוהים, כמה מוכר וכמה זר נראה הכל. עוד מעט אכנס אל הבית שלי – הנה אני כבר רואה אותו. וכשאפתח את הדלת אראה את אשתי ובני. את בני ודאי לא אכיר, הוא היה בן שנה כשהלכתי. את אשתי אני אכיר. היא כבר לא תהיה יפה כמו פעם. לא, הרעב, הגעגועים…ודאי החלישו אותה. בטח אמצא שיערות שיבה בראשה וקמטים בפניה. אבל העיניים שיביטו בי… יהיו אותן עיניים. וכשהיא תחבק אותי, אריח את ריח הגוף שלה מפעם. והיא תבכה, וגם אני אבכה. שנינו נעמוד מחובקים שעה ארוכה ונבכה על 4 שנים מחיינו שהלכו ולא ישובו. ועם הילד, זו היה תחילתה של היכרות מחדש. הוא יתעורר בבוקר ויתקע עיניים שואלות ויצפה ממני לסיפורי גבורה ותהילה! "אבא שלי חזר מהמלחמה" הוא יספר בגאווה לכל החברים שלו. אבל בשביל זה אני צריך סיפורים, אני, שראיתי את המלחמה רק מהתחת, כי כל הזמן ברחתי וברחתי ושמעתי את הפגזים והכדורים מבקשים להשיג אותי. אני, ששמעתי את צרחות הנהרגים והנפצעים סביב אלה שברחו איתי. הייתי צריך להביט אחורה כדי לראות איך זה באמת כשנלחמים. אבל איך יכולתי כשכל כך פחדתי?
טוב, נראה לי שאוכל כבר להמציא לו משהו. בכל אופן, לא יזיק, לעשות חזרה על התפקיד. נניח שזה המטבח, והנה הילד שלי שתוקע בי עיניים ופוער את פיו ומחכה.
"אבאל'ה, ספר! ספר אבא!" – "מה אספר ילד שלי, היה קשה מאוד, קשה מאוד"
"ומפחיד?" – "ודאי שמפחיד, מה זה, מפחיד עד מוות"
"ואתה, אבא, פחדת?" – "לא ממש ילד מתוק שלי, כשנלחמים אין כל כך זמן לפחד, רצים, שואגים ויורים"
ואתה רצת ממש מול האויב אבא?" – "רצתי ילד שלי, רצתי ויריתי"
"והרגת?" – "גם הרגתי חמוד. מה לעשות. אם יריתי – הרגתי. אבא טוב חמוד, אבא לא רוצה להרוג, אבל אם באים להרוג את אבא – זה לא טוב למי שבא כי אבא הורג בחזרה – ועוד קודם! היית צריך לראות איך תפסתי חייל רע ושמן והשתמשתי בו בתור שריון נגד כולם"
אני כל כך התגעתי אליך , ילד שלי. – "ספר עוד אבא" – (החייל צוחק ומוחה את דמעותיו) "כן, אני אספר מתוק שלי, יש כל כך הרבה סיפורים.כל כך התגעגתי אליך. איך גדלת ילד שלי. חבק אותי ".
כשהיית קטן, הייתי מושיב אותך על הברכיים ושר לך:
זהו שיר קטן וחמודצ'יק /
על אמא זבובה ועל זבובצ'יק /
זבובצ'יק היה כה אהובצ'יק /
ואמא נתנה לו כלטובצ'יק….
איך תזכור?…
(האישה פותחת את הדלת) יקירתי. חזרתי.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו