מחזה: הסוחר מוונציה
מחזאי: ויליאם שייקספיר
דמות: אנטוניו
שמעתי כבוד מעלתך כמה
עמלת למתן את קשי דרכו;
אך בהיותו תקיף בעקשותו,
ובאין דבר החוק אשר ינחני
מעבר להישג יד קנאתו,
אשיב על חמתו באורך רח,
נכון לשאת מתוך שלוות הנפש
את יד עריצותו וזעמו.
אנא, אתה עומד ומתווכח עם היהודי, כך גם יכלת
להתייצב בחוף ולצוות
על הגאות שתהפוך לשפל.
יכולת גם להתפלמס עם הזאב
מדוע זה גרם לה לכבשה
לבכות על הטלה; יכולת גם
לגזור על כל ארני ההר שלא יניעו
צמרתם ולא ישמיעו קול
עת מרגיזות אותם רוחות שמיים.
לא, לא תמצא דבר קשה יותר
מלנסות ולרכך את זה
הלב – ומה קשה יותר ממנו?
ליבו היהודי. לכן הקשב לי:
אל תוסיף לבוא אליו בהצעות
ואל נא תנסה אליו דברים עוד,
ורק יוציאו אל הפועל
בכל המהירות והפשטות
את גזר הדין שלי
ואת רצון היהודי.
אני השה המצורע בעדר,
נכון למוות. הנגוע בפירות
נופל ראשון לארץ, וכמוהו
גם אני. ואין דבר יאה לך
יותר, בסניו, מאשר לחיות
ולהציב לי יד וזכר.
תן לי ידך בסניו; היה שלום.
אל תתעצב על שנפלתי כך
למענך. שכן פורטונה
מאירה לי את פניה עוד יותר
ממנהגה תמיד; הרי דרכה
להאריך ימיו של האומלל
מימי עושרו, לתת לו שיראה,
בעין עכורה ומצח
מכוסה קמטים, שיבה גדושת מחסור.
ואילו מאיתי חוסכת היא
את יסורי העוני המיגע.
ברך בשמי את אישתך הנכבדת,
ספר נא לה איך בא הקץ לאנטוניו,
הגד לה כמה אהבתיך,
ודבר עלי טובות אחר מותי.
ואחרי שיסופר הכל –
בקש ממנה שתשפוט אם כבר
ידע בסניו אהבה. אנא,
אל תצטער כי אם על הידיד
אשר אבד לך, והוא – לא צר לו
על שהוא פורע את חובך.
כי אם יעמיק היהודי לחתוך –
אפרע אותו מיד בכל ליבי.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
