מחזה: בראשית
מאת: אהרון מגד
דמות: נחש
ראיתי אותך הבוקר.. שם, על יד העץ ההוא.
נחמד מאוד היה- איך התקרבת אליו, הסתכלת לכל הצדדים, ניגשת, חיבקת את הגזע, הסתכלת למעלה, ופתאום, כאילו ראית שד- וברחת!
לפני שהופעת כאן, היו ימים שחשבתי שאבלע את עצמי מרוב שעמום. בשם אלוהים, מה נחש כמוני יכול לעשות כאן, בגן-העדן הארור הזה? השלווה הנצחית! השלום הזוהר כאור שבעת הימים! זאב עם כבש, נמר עם גדי, פרה ודוב- בית סוהר אחד גדול ועצום עד בלי סוף! אמנם בית סוהר יפה, נהדר, עם כל הנוחיות, לא חסר דבר… אבל בית סוהר נשאר בית סוהר!
אבל מרגע שהופעת את.. הכל השתנה. פתאום חשתי בתוכי.. מין התרגשות בלתי פוסקת כזאת.. כמיהה לקרוא לזה? תשוקה? געגועים? כאב? אושר ללא-הכיל? – הכל יחד!
הייתי מסתתר בין העצים ועוקב אחרייך. ראיתי אותך מטיילת עם אדם, שלובת זרוע, יושבת אתו על שפת הפישון, קופצת למים..
אני החלקתי. זחלתי על גחוני. חרש חרש בין העלים… ידעתי שאינני יכול להשיג אותך- אבל.. הכל השתנה. אפילו הטבע נראה יפה בעיניי. הזריחות, השקיעות.. פריחת השקד, זמזום הדבורים, צמיחת הדשאים.. התחלתי אפילו לכתוב שירים בסתר. וגם לצייר.. ציירתי אותך כשעלית מן הרחצה.
(מסתכל על הציור) לא מושלם. "חוה מתרחצת" אני קורא לזה. אבל עליי לעבוד על זה עוד הרבה. לא דיי אקספרסיבי.
למה לא קטפת? מן העץ ההוא.. סלחי לי על שאלתי, אבל.. האם שאלת את עצמך אי פעם מדוע אסור? אני אומר לך מדוע.. הוא רוצה להרגיש את עצמו השליט!
תראי.. הוא נתן חופש גמור לכל הבריות שבגן. את, אני, כל בעלי החיים, חופשיים בעצם לעשות ככל העולה על רוחנו. הוא איננו מתערב.. מלכתחילה החליט להשליט את עיקרון החופש בגן. אני כונס אותם לכאן, אמר לעצמו, נותן להם הכל על חשבוני, חינם אין עבודה, כדי שייהנו מחייהם ללא דאגה, ואני מניח להם לדאוג כחפצם..
כמובן, אינני מכחיש! מטוב לב ומרוחב דעת.. אבל תראי, מה נשאר לו עכשיו? הוא גמר את עבודתו. אין לו מה לעשות יותר. הוא בפנסיה, אם אפשר להתבטא כך. כולנו חיים את חיינו כאילו הוא לא היה קיים כלל.. כאילו לא בזכותו אנחנו חיים כך ללא כל דאגה. הוא הולך ונשכח, הוא מיותר בשבילנו, זקן.. אבל הוא איננו רוצה להרגיש מיותר! הוא רוצה להיות השליט. שנדע שבזכותו כל זה..
כדי שירגיש עצמו בעל השלטון, החליט להטיל איסור כלשהו. לא חשוב על מה, לא חשוב מדוע, העיקר שיהיה איסור! בעץ אחד בגן אסור לגעת!
הבלים! לא הפרי חשוב לו אלא האיסור! איסור שלא חל עליו אלא עלינו. באיסור הזה הוא קונה את היתרון עלינו, היתרון היחיד!
הה, כמה שהוא נהנה מזה, איך את מהלכת סביב-סביב לעץ ואינך מעיזה לקטוף ממנו! שפמו רועד מתענוג! האין בזה התעללות? – אמרי בעצמך.
אני טעמתי פעם 1, 3 פעמים, מה אני אומר 3- 5 פעמים,5? 10, 12 ..מי יכול לספור?
וזה אלוהי!
(מוציא תפוח)
הריחי.. תטעמי..
(נוגס)
קרה לי משהו? – לא כלום. תטעמי ולא תמותי. תמיד תוכלי לומר שאני פיתיתי אותך…
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
