שיץ – חנוך לוין – צ'רכס

מחזה: שיץ
מחזאי: חנוך לוין
דמות: צ'רכס

(לשפרכצי) תסלחי לי אבל בכל פעם שאני רואה אותך מתעורר בי מן רצון כזה… לא! אני נבזה. מן רצון קטן שאביך לא יהיה… לא, לא, לא! אני נבזה. אני נבזה. בעצם למה?! למה אני נבזה?! מה עשיתי?! הייתי רוצה שאביך לא יהיה. לא שהוא ימות. אני הרי לא נבזה. אני יודע שאם הוא ימות זה עלול להכאיב לך. לא. הייתי פשוט רוצה שהוא לא יהיה. כלומר שהיה איש כזה ויום אחד הוא איננו. זה הכל. כמובן הייתי רוצה שגם אמך לא תהיה. אבל אני מתחיל לחשוש שאני רוצה יותר מדי והרצון שלי עלול לגבול בנבזות. אמך גם לא מתווכחת על כל פרוטה שאדם צעיר שבונה משפחה זקוק לה כדי להרוויח פת לחם ביושר. שתהיה עוד קצת. אבל אביך, לא! אביך שלא יהיה. תוך זמן קצר כי החיים שלנו עוברים. הוא כבר לא אדם צעיר, נכון? אז עוד לחיצה פה, עוד לחיצה שם, ובוקר יפה אחד האיש פשוט לא קם. (פונה לקהל) כמובן הייתי רוצה שגם היא לא תהיה. לפחות חלק ממנה. למה לי את כולה? היא מלאה שאריות. הראש למשל. מה אני צריך את הראש שלה? זה אוכל כל הזמן, מסתכל עליי, בודק אותי, רוצה ממני, בקיצור עול. בלי הראש. והידיים. לוקחות, מחטטות… בזבוז! וכפות הרגליים עם הציפורניים העקומות, והגב השעיר, והצוואר העבה… שני שליש מהאישה הזאת זבל! לקצץ ולזרוק. שיישאר התחת בתור בסיס ועליו ישר השדיים. "שדחת"! (חוזר אל שפרכצי) ומה שעוד רציתי להזכיר לך, כחי מההורים שלך כלים לדירה החדשה שלנו. לא הכל בבת אחת. שוב. לאט-לאט. (מתחיל לזיין את שפרכצי) כחי כלי מטבח מיותרים, כורסא, שולחן מתקפל, אחר כך תעברי למערכות שלמות. הפריז'ידר שלהם נראה לי. שיקנו לעצמם חדש. לא! את החדש אנחנו ניכח. אני גורם לך עונג, מה? (לקהל) ואני אפילו לא בטוח מה אני מקבל בתמורה. לא אוהב לראות אנשים נהנים ממני. גורם לי להרגיש כיווץ בלב. בטח. שוכבת לה על הגב, גונחת מעונג ומניחה לי להזיע לה על הבשר. ללוש, ללוש, לתחוב. ללוש, ללוש, לתחוב. אלוהים! אתה הרואה מלמעלה את הישבן שלי עולה ויורד, עולה ויורד. תבטיח לי רק דבר אחד: שאני לא עובד לחינם. לא בחינם! אלוהים, דיר-בלאק… הכל… רק לא לתת בחינם. כי יש מחיר לתשפוכת הזאת ואני רוצה גם את העונג וגם את הכסף… כן… גם את העונג וגם את הכסף… (מתחיל לגמור) גם את העונג וגם את הכסף… (אורגזמה!!!) גם את העונג וגם את הכסף…

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו