מחזה: קומדיה שחורה
מחזאי: פיטר שאפר
דמות: ברינדסלי
את כל כך צודקת פרני, גסות וולוגאריות. זה בדיוק העניין. יש אנשים שמתנהגים מתחת לכל ביקורת. אני סיפרתי מה קרה לי בחנות ביום שישי שעבר?
בדיוק פתחתי את החנות, זה היה בערך ברבע לעשר. איבקתי לי את קנקני התה, את הרי יודעת איך הפורצלן אוסף אבק, כשמי נכנסת אלי לחנות אם לא – גברת לואיס: המחומצנת הזו, שחושבת שהיא מתנת אלוהים לרווקי לונדון.
בכל אופן, היא נכנסת אלי עם ואזה שמכרתי לה שבוע לפני כן, קנתה אותה מתנה לאיזה זקן שיש לה איתו סיפור. אני מכיר את הסוג שלה, את הרי יודעת פרני שאני לא טועה בקשר לאופי של אנשים. היא חמדנית והיא מקווה שאחרי שהזקן הזה יתפגר, יפלו לה לארנק כמה מצופים.
עזוב את הכסא הזה, הוא במצב איום ונורא. איפה הייתי? כן הואזה. ממש יצירה KANG TSI, עם גלזורה בצבעים כחול, לבן מלוכלך וכתום תפוז, ממש אוטנטי. נתתי לה את זה בחמישים פאונד. היא עשתה עסק מצויין לכל הדעות.
בכל אופן, הגברת פוסעת לה לתוך החנות עם תסרוקת מנופחת סטייל האופנה האחרונה בפריז, תלתלים שעולים לגובה של מגדל אייפל, רק שזה היה מוגזם גם על מישהי שהיא חצי ממנה בשנים וכפול ממנה ביופי – ואת יודעת מה הבהמה הזאת, תסלחי לי על הביטוי, אומרת לי? היא אומרת לי: מר גורינג, רימית אותי".
בדיוק מילה במילה.
שקט למה מפריעים כל הזמן?
בכל אופן שאלתי אותה איך היא הגיעה למסקנה הזו, והמומחית עונה לי: "לגמרי במקרה הראיתי את הואזה לביל אוורט מפורטבלו, והוא אמר לי שזה לא עתיק, וזה לא סיני וזה סתם זבל אנגלי מהמאה התשע עשרה" ככה היא אומרת לי.
"זה מה שהוא אמר? שאלתי בקור רוח. ככה זה אצלי כשאני מתחמם. והיא עונה לי: "כן! ואני רוצה את הכסף שלי בחזרה!"
ספרתי עד 10 ואז הכנסתי לה: "גברת לואיס. קודם כל, לא מקובל עלי שלקוחות שלי הולכים ובודקים אותי מאחורי הגב. שנית, מר אוורט לא מבדיל בין חרסינה לפלסטלינה, ושלישית, כל זה תופס גם לגביך! את מחזיקה בתלפיים הגסות שלך יצירת מופת של פאר הקדרות הסינית, למרות שלא הייתי מפקיד אצלך אפילו סיר לילה יצוק מפלדת אלחלד. שלא תעזי להניח שוב את כף רגלך בחנות שלי".
את מתארת לעצמך! הכלבה המחומצנת הזו מלמדת אותי מה זה חרסינה
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
