מחזה: כולם היו בניי
מחזאי:ארתור מילר
דמות: כריס
אמא, אני עוזב. יש כמה בתי חרושת בקליבלנד. אני חושב שאשיג שם עבודה. זאת אומרת, אני עוזב סופית.
אני יודע מה את חושבת, זה נכון, אני פחדן. הבית הזה הפך אותי לפחדן. כי חשדתי באבי ולא עשיתי שום דבר בנדון.
אבל אילו ידעתי אותו לילה, כשחזרתי, מה שאני יודע היום, אז הוא כבר היה יושב במשרד של התובע המחוזי, הייתי מביא אותו לשם, כשאני מסתכל בו, כל מה שאני יכול לעשות זה לבכות.
הייתי יכול להושיב אותו בכלא! הייתי יכול להושיב אותו, אילו הייתי עדיין בן אדם. אבל עכשיו אני כבר כמו כולם. עכשיו אני מעשי אתם הפכתם אותי לאדם מעשי.
החתולים בסמטה הזאת- מעשיים, המשתמטים שברחו כשאנחנו נלחמנו- היו מעשיים. רק המתים לא היו מעשיים. אבל עכשיו אני מעשי. ואני בז לעצמי. אני הולך מכאן עכשיו.
איזה? אם אשים אותו מאחורי הסורגים- האם זה יחיה את המתים? אז בשביל מה לעשות את זה? במלחמה היינו יורים בבן אדם שהתנהג כמו כלב. אבל שם היתה לכבוד משמעות, היית מגן על משהו. אבל כאן? זאת מדינת הכלבים הגדולים, כאן לא אוהבים זה את זה, אלא אוכלים זה את זה. זה העיקרון. העיקרון היחיד שלפיו חיים- רק שהפעם זה הרג כמה אנשים, זה הכל, זה דרכו של עולם, אז איך אני יכול להעניש אותו על זה? מה הטעם?
אין לי מה להגיד לך! אני יודע שאתה לא יותר גרוע מכל האנשים, אבל תמיד חשבתי שאתה יותר טוב מהם. לא ראיתי אותך אף פעם כאדם, ראיתי אותך רק כאבא, אני לא יכול להסתכל בך בצורה כזאת, אני לא יכול להסתכל בעצמי.
שלוש וחצי שנים… מדברים, מדברים. אני יודע הכל על העולם, אני מכיר את כל הסיפור המלוכלך. עכשיו תקשיב לזה ותגיד לי מה אדם צריך להיות!
"אן היקרה שלי", אתה מקשיב? הוא כתב את זה ביום מותו. תקשיב, אל תבכה, תקשיב! "אי אפשר להעלות על הכתב את מה שאני מרגיש, אבל אני חייב לספר לך משהו. אתמול הגיע אלינו משלוח של עיתונים מארה"ב, וקראתי שאבא ואביך הורשעו. אני לא מסוגל להביע הכל במילים. אני לא יכול לספר לך איך אני מרגיש- אני לא יכול להמשיך לחיות אחרי זה. איך היה יכול לעשות את זה? כל יום נספים אצלנו שלושה או ארבעה בחורים, והוא יושב לו שם ועושה עסקים… אני לא יודע איל לתאר לך מה אני מרגיש… אני לא יכול להסתכל לאף אחד בעיניים. בעוד כמה דקות אני יוצא למשימה. הם ודאי ידווחו שאני נעדר. במקרה כזה, אני רוצה שתדעי שאין לך מה לחכות לי. אני אומר לך, אן, אילו הוא היה פה, הייתי מסוגל להרוג אותו.
נו, עכשיו תמשיך להטיל את האשמה על העולם. אתה מבין את המכתב הזה?!
אתם יכולים להיות יותר טובים! אתם יכולים לדעת אחת ולתמיד שיש עולם של אנשים בחוץ, ושאתם אחראים לו. ואם אתם לא מכירים בזה, אז זרקתם את הבן שלכם, מפני שבגלל זה הוא מת.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
