מחזה: יום במותה של ג'ו
מחזאי:פיטר ניקולס
דמות: בריי
שקט! אני אמרתי שקט!
עוד מילה אחת, כולם יושבים פה עד מחר. אני מה אכפת לי. אני לא ממהר לשום מקום. עוד לפני שהגעתי לסוף המסדרון כבר היה פה כזה רעש שכל המורים האחרים פתחו את הדלתות ושאלו מה קורה פה, מי דיבר עכשיו?! אתה? אני לא מאשים אותך, אני שואל אותך. אתה שם, בסוף? טוב, מצידי נשב פה עד שנמצא מי זה היה. מי זה היה? או.קיי. – ידיים על הראש! נו, נו, גם אתה, תסגור את הטלפון ותכניס לתיק. ידיים על הראש, אני מדבר אליכם! הביתה אתם תלכו כשאני אגמור איתכם. אתה, תעמוד על הכיסא שלך. לא להוריד ידיים מהראש. אתה, הליצן מהשורה האחרונה, זה לא עניינך מה שקורה בחוץ. תסתכל להנה. להביט אליי, ידיים על הראש.
מישהו הרשה לכם לזוז?… הבא שמוציא הגה עומד על הכיסא. תהיה פה דממה מוחלטת במשך דקה שלמה לפני שאתה יוצאים מפה. דקה. מצידי נחכה עד חצות. יופי. ככה טוב. עכשיו תישארו ככה עד שאני מביא את הרובה שלי. או.קיי. בדיחה קטנה. להפסיק לצחוק. עיניים אלי, ידיים על הראש.
מי זה היה? מי ש – עשה את זה – שיפתח את החלון לפני שכולנו נחנקים… רגע! שלושתכם? מה אתם – הנוד המאורגן? שאחד ילך – זה שהכי קרוב לחלון. כל השאר להביט אלי, ידיים על הראש. יופי.עכשיו בגלל היציאה המסריחה של החבר שהלך לחלון אנחנו שוב נתחיל מהתחלה. שניקח שתי דקות? יכולנו כבר לגמור עם זה. ואז לא היינו צריכים לשרוף פה את הזמן שלנו, והיינו יכולים… טוב… בואו נחשוב– כולנו – מה היינו יכולים לעשות – במקום לשבת פה בזמן שכל השאר הלכו הביתה – יכולנו להיות… כן – עיניים אלי… שדיים שלובות… לא לצחוק! מישהו רוצה שנתחיל מהתחלה? אני לא יודע מה הבדיחה?לא יודע מה דיגדג את ההומור הפרימיטיבי שלכם – אחרי כל מה שניסיתי כבר נכשל… אבל תצחקו ממנה בחוץ. אני הולך להביא את המעיל שלי מחדר המורים. ואתם תהיו שקטים כמו עכברים – לא, כמו דגים – עד שאני חוזר. כן? אני לא רוצה לשמוע הגה.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
