מחזה: הנזק שבטבק
מחזאי: אנטון צ'כוב
דמות: איואן איואנוביץ' לוחנין

גבירותיי וכמו שאומרים רבותי וכיוצא בזה. מישהו רמז לאשתי שטוב עם בעלה, משמע אני, היה מרצה הרצאה עממית למטרות צדקה. עכשיו אני שואל למה לא? עלי להרצות ארצה, מה אכפת לי? בוא נגיד שאני לא מרצה מלומד או בעל תואר אבל בהחלט שלמעלה משלושים שנה שאני שואל שאלות מדעיות חשובות מאד, כמו למה? מה? מי ?
כן אני איש הגות ותרבות ולעיתים אני אפילו חוטא בכתיבת חיבורים מדעיים, בוודאי קראתם את החיבור האחרון שלי: " הנזק בחרקים" למה? מה? מי ?
עלי להזהיר אתכם מראש קהל נכבד שההרצאה שלי הולכת להיות מאד מאד משעממת וכבדה, ככה שאם אתם רוצים לקחת את הדברים שלכם וללכת, תלכו… לא זה ממש בסדר.
אוקיי, הערב אני ארצה הרצאה על הנזק נגרם לאנושות בעקבות העישון. כן אני עצמי אדם שמעשן אך אשתי ציוותה עלי להרצות על הנזק בעישון ואם היא אמרה אז אין מנוס. ברשותכם…
עובדה ביסודו הטבק הוא צמח… בשעה שאני מרצה אני נוהג לקרוץ בעיני השמאלית, אבל אתם אל תשימו לב לזה, זה תוצאה של עצבנות ו"תורת".
זה מעניין אתם יודעים אני התחלתי לקרוא מאמר ב- 13 בספטמבר 1889. בדיוק השנה שבה הכרתי את אישתי . וואו, הקציבו לי זמן להרצאה ואני רואה שאני קצת סוטה מהנושא. אבל אם כבר סטיתי, אז אשתי היא מנהלת פנימיית בנות פרטית והיא מאד אוהבת להתלונן על הזמנים הקשים וכו' אבל אני יכול הגיד לכם שהיא מחביאה איזה 40 50 אלף מתחת לבלטות, בעוד לי אין קופקה! אפילו לא… קופקה וזה כמובן בלי שום קשר לעבודה שאני עושה הכל בפנימייה הזאת, אבל הכל! אני ממונה על משק הבית, אני אחראי על ההוצאות, אני אחראי על המשרתים, אני עושה את הקניות, אני מוציא את שני כלבי הרוטוויילר לטיול- בוקר, צהריים וערב, אני מחסל פשפשים ואני פותח סתימות בשירותים של ילדות בנות 13. אתמול למשל בלילה הייתי צריך לחלק בין החמאה לקמח- כי הכנתי בלינצ'ס לילדות- גבינה. ונשארו 4 בלינצסים אחרונים ואישתי נכנסה למטבח ואמרה " נו טוב… אתה יכול לאכול את כל מה שמיותר, תועלת שכמותך". פעם היא קוראת לי תועלת… פעם היא קוראת לי נחש… פעם היא קוראת לי יבחוש… פעם אידיוט, אבל זה בסדר היא קוראת לי ככה רק כשהיא לא מרוצה. אבל מתי היא כן מרוצה ?
וואו ממש סטיתי מהנושא וואו… טוב אתם חייבים פשוט להבין אותי אני 33 שנה נשוי ל… (בודק ומדווקא היא לא פה נכון?)
תקשיבו אני הולך לעשות משהו מאד לא מקובל. אתם לא ציפיתם לזה אני מצטער. אבל… אני מפחד מאישתי.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

 

דילוג לתוכן