החגיגה – תומס ויטנברג – קריסטיאן

מחזה: החגיגה
מחזאי: תומס ויטנברג
דמות: קריסטיאן

השעה 3,ואני רוצה כבר להרים את הכוסית הראשונה.אחרי הכול אני הבן הבכור-זאת החובה שלי.כן,אבל לפני הכול אני כתבתי נאום'אבא.האמת,אני כתבתי שניים-אחד ירוק ואחד צהוב-ואני רוצה שאתה תבחר ביניהם.מה אתה אומר,אבא-ירוק או צהוב?הירוק-זאת בחירה מאד מעניינת.זה מין נאום וידוי משפחתי ואני קראתי לו "כשאבא עושה אמבטיות".
כן,תראו,כשרק הגענו לכאן אני הייתי ילד ממש צעיר והחיים שלי,החיים של כולנו השתנו מהקצה לקצה.פתאום,היה לנו את כל המרחב הענק הזה והיינו חייבים למצוא דרך למלא אותו במעשי הקונדס שלנו.החדר הזה,אז היה מסעדה ואני כבר לא זוכר כמה פעמים אני ולינדה אחותי,שנפטרה לפני כמה חודשים כידוע לכם,אה כאן אנחנו שיחקנו את המשחק האהוב עלינו.לינדה הייתה מכניסה דברים מאד מוזרים לתוך המנות שהיו מגישים כאן לאורחים ומסתתרים שם ,ממש שם מאחורי הוילון ומסתכלים.עכשיו אם האורחים לא היו שמים לב לשום דבר אז הכול היה עובר בשקט,אבל אם הם היו מגלים משהו,אז לינדה לא הייתה מצליחה להתאפק.היא הייתה מצליחה לצחוק את הצחוק המקסים הזה שלה והשובה לב והמדבק-כי גם אני הייתי מתחיל לצחוק יחד איתה ושנינו היינו מתגלגלים כאן מצחוק וככה גם היו תופסים אותנו.כן,אבל,אף פעם לא היו מענישים אותנו,אף פעם.
זה היה קצת יותר מסוכן כשאבא היה עושה אמבטיות,כן כולם יודעים שאבא שלי מאד אוהב לעשות אמבטיות,אבל לא כולם מכירים את הטקס הקטן שהיה קורה לפני אותן אמבטיות.אבא היה לוקח אותי ואת לינדה אל חדר העבודה,הוא היה נועל את הדלת וסוגר את הוילון ואז מוריד את החולצה שלו ואת המכנסיים וגם אני ולינדה היינו צריכים להתפשט.ואז הוא היה מניח אותנו על הספה הירוקה,שזרקו אותה כבר מאז,ואונס אותנו.הוא היה מנצל אותנו מינית.אני אפילו כתבתי:מתנה אהבים עם הקטנטנים שלו.
אז ככה שלפני חודשיים שמצאו את לינדה באמבטיה אני פתאום חשבתי לעצמי שאבא שלי הוא אדם מאד נקי.הוא חייב להיות נקי עם כל האמבטיות האלה,לא?זה כל מה שרציתי לשתף אתכם.אחרי הכל אנו חוגגים את יום הולדתו ה-60.והוא רואה את הילדים שלו גדלים וגם נכדים.ואמבטיות,בקיץ בחורף בסתיו ובאביב בבוקר בערב-כל הזמן אמבטיות.
טוב,אבל אה,לא באנו הנה לשמוע את הנאומים שלי.נכון?באנו לחגוג לאבא שלי את יום הולדתו ה-60.אז תודה רבה אבא על כל השנים הנפלאות.מזל טוב.
אני פשוט מצטער שאני מפריע לכם שוב,אני פשוט מרגיש שאני קצת שכחתי את העיקר בנאום הקודם שלי.אחרי הכל באנו לחגוג לאבא שלי את יום הולדתו ה-60 ואם יצרתי איזשהו רושם מוטעה קודם אני רוצה לתקן את הרושם הזה ולעשות את זה כמו שצריך.אז אם תואילו בטובכם לקום ולהרים את הכוסית שלכם אני מאוד אודה לכם,לחיי האדם שהרג את אחותי.לרוצח ואנס.
סליחה שאני מפריע לכם שוב אני פשוט מרגיש שאני חב התנצלות כלפי אמא שלי. אמא,אם את זוכרת בשנת 1974 את נכנסת לחדר העבודה בטעות ואת ראית אותי על 4 ואת אבא ערום.אני מאד מצטער שראית אותי במצב הזה.אני רציתי להתנצל ,פשוט לא הספקתי.אבא אמר לך לצאת וזה בדיוק מה שאת עשית.את הסתובבת ואת יצאת.אז אני מצטער אמא,שאת שקרנית ומושחתת ואני מקווה שתמותי.ואני בכלל מצטער שכולכם זונות שאתם חוגגים כאן היום על הגופה של אחותי.איפה הייתי?כן,1974.את אמא נכנסת לחדר העבודה וראית את ה-ז של אבא משתפשף לי על השערות.את זוכרת את זה.אמא?

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו