מחזה: די.אן.איי
מחזאי: דניס קליי
דמות: ליאה
את מאושרת?
לא, אל תעני לי, שיט, סליחה, אני לא מבין מה קורה לי, סליחה-
אז את מאושרת?
לא את צודקת, אל תעני לי, זה מטומטם, זה ממש מטומטם…
סתם, אני סקרן. כאילו, מה זה בכלל אושר, מה זה אומר להיות מאושר, מי אומר שאתה חייב להיות מאושר, כאילו כולם חייבים להיות מאושרים, ומי שלא מאושר הוא כישלון, זה לבד כבר לא עושה אף אחד מאושר, ואז אתה חייב לעשות כאילו אתה עוד יותר מאושר אבל זה לא עובד כי כולם יכולים לראות שאתה מזייף אושר, ואתה רואה שהם רואים שאתה לא באמת מאושר, ואז אתה עוד יותר לא מאושר, אז אתה חייב להתאמץ עוד יותר כדי לזייף, זה סיוט. זה כמו פסולת גרעינית או ההתחממות הגלובלית.
נכון, מיה? נכון שזה כמו פסולת גרעינית…
את יודעת על מה אני מדבר, בטח שאת יודעת, את יודעת יותר טוב ממני, אין שום דבר שאת לא יודעת. כל הקטע הזה עם הזיהום הסביבתי? כדור הארץ עשוי מלבה מותכת שעטופה בשכבה דקה של סלעים וכמה קילומטרים של אטמוספירה. כאילו, די עם השטויות האלה על פחמן דו חמצני? כאילו פחמן דו חמצני? וחוץ מזה על היקום, והכוכבים, מיליארדים של ריאקציות נוקלאריות בשנייה, כאילו הכל או רותח או קפוא, אז, אז, אז… לא. החיים הם אלה שמפריעים לסדר הטבעי. אנחנו האנומליה.
אבל זה מה שיפה, נכון מיה? רק איתך אני יכול לדבר על הדברים כאלה, כי כולם אומרים "איזה דכאוני ה____ הזה", אבל את היופי והשבריריות של המציאות שלנו, ואותו דבר עם האושר, אפשר להחיל את אותה התיאוריה גם על אושר, אז אל תתחילי עכשיו, אל תבואי לי עם כל הקטע של, נו, את יודעת, של, של….
מה אני מדבר יותר מדי? אני מדבר יותר מדי ואת יושבת וחושבת "____ מדבר יותר מדי, הלוואי שהוא היה סותם את הפה שלו". ככה? ככה את, כי אל, את יודעת, אל תשפטי אותי, כי בסדר, אני יודע. הנה אני מודה, אני מדבר יותר מדי, מה תעשי? תהרגי אותי? אז תהרגי אותי, תקראי למשטרה, שימי אותי בכלא, תעקרי לי את השיניים עם פלאייר, חלוד, אני מדבר יותר מדי, מה זה פשע? מי שישמע, אסון טבע, מפגרת, מטומטמת, דפוקה, כי גם את לא מושלמת, בסדר? זאת האמת, את לא…
את קצת…
את…
אני מגעיל אותך?
כן. לא, אני יודע. לא זה בסדר, כי אני לא עכשיו, כאילו, את יודעת, אתמוטט פה, כי יש לי, כי אני יכול, יכול ללכת, יש לי חברים אחרים, יש לי, כאילו בסדר, אין לי, אין לי חברים, לא בדיוק, אבל הייתי יכול, אם הייתי רוצה. אז הנה.
אני הולך. אני עף מפה.
לא, אל תגידי כלום, אף מילה. אין טעם, כאילו… מה הטעם? אין טעם, מיה. אל תנסי אפילו. אני הלכתי. אל תנסי לעצור אותי, כי, כי, _____ כבר לא פה, מעכשיו, עכשיו.
עכשיו, מיה, עכשיו, פאק… אני רציני! אני באמת, באמת…
את לא מתכוונת לעצור אותי, נכון? את אפילו לא חושבת על זה. את אפילו לא חושבת על לחשוב לעצור אותי. הדבר היחיד שמעסיק אותך זה העיתון שלך. כל המוח שלך נהיה עיתון אחד גדול. אין לי מושג איך את עושה את זה. אני מעריץ אותך.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
