מחזה: אמדאוס
מחזאי:פיטר שאפר
דמות: סאליירי
אני מבין! אני יודע מהו גורלי. עכשיו אני חש בַּפּעם הראשונה בַּריקנות שלי כמו שאדם ידע כי עירום הוא… הלילה עומד לו באיזה פונדק בַּעֲירה זו ילד מצחקק היכול לרשום על נייר-כִּלְאחר יד, תווים, ההופכים את התווים המחושבים ביותר שכתבתי אני לִמְריחות חסרות חיים.
תודה, סיניורה! נתת בי את התשוקה לשרת אותך – שרוב בני האדם פטורים ממנה – ואחר כך דאגת לכך, שהשרות יהיה לחרפה בְּאוזניי המשרת. תודה! נתת בי את התשוקה לשבח אותך – אשר רוב בני האדם אינם חשים בה – ואחר כך עשית אותי לאילם. תודה רבה! נתת בתוכי את ההבחנה בַּדבר, שהוא מעל לכל השוואה, ואחר כך הקפדת על כך שאני לנצח אכיר בַּבּּינוניות שלי. מדוע?… מה היא אשמתי?… עד עצם היום הזה הלכתי בכל המרץ בדרך הישר. עמלתי מִבּוקר עד לילה כדי להקל מן הנטל של אחי בני-האדם. עיבדתי וטיפחתי את הכישרון שהקצבת לי. אתה יודע כמה קשה עבדתי! כל זה אך ורק כדי שבּסופו של דבר, אוכל באמצעות הַאָמנות, לשמוע את קולך! ועכשיו אני שומע אותו – והוא אומר שם אחד בלבד:
מ ו צ ר ט !… מוצרט הארסי, הלגלגני, היהיר, התינוקי, אשר מעולם לא הִקדיש רגע אחד של עבודה כדי לעזור לאדם אחר! מוצרט שֶפּיו מלא חרא וקאקי, עם אשתו המכה בַּּטוסיק! בו בחרת להיות הצינור היחיד שלך! וגמולי שלי היחיד – זכותי הנשגבת – היא להיות האדם היחיד החי בַּזמנים האלה, אשר מבחין בִּבְהירות בְּהִתְגַּלְּמוּתְךָ עלי-אדמות! תודה ושוב תודה!
יהיה כך! מֵרגע זה אנחנו אויבים, אתה וַאֲני! אני לא אֲקבּּל זאת ממך – אתה שומע?… אומרים, שהלועג לָאלוהים לא יינקה. אני אומר לך, שהלועג לַאדם לא יינקה!… הלועג לי לא יינקה!… אומרים: "על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח" ואני אומר לך: לא! על הרוח ללכת בדרך הישר, וָלא – שלא תלך בכלל.
אלוהים גדול – אתה הוא אויב המין האנושי! אני קורא לך עכשיו – אויב נצח! וְזאת אני נשבע: עד נשמת אפי האחרונה אֶחסום את דרכך עלי אדמות, כל כמה שאוכל!
מה הצורך, כִּכְלות הכל, בַּאדם, אם לא כדי ללמד לֵאלוהים לקח?
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
