מחזה: פשוטה
מחזאי: מיקי פלג רוטשטיין
דמות: מירה
אני מזמינה אותך היום מאוחר בלילה שתעשה לנו טוב, לי ולאמא, לי ולאמא, לי לאחותי הגדולה ולאמא- אנדנדינו סופךקטינו סופלקטיקטו אליק בליק בום!
נגמרה ארוחת החג, והלילה אני מתכוונת לתפוס אותו על חם. שנה שעברה נרדמתי ישר אחרי ליל הסדר ופספסתי אותו.. את אליהו. לא השכן, הנביא! אני רוצה לראות מי הנביא הזה ומה הוא יכול לעשות בשבילי. אם יש לכל בית רק משאלה, השנה זאת שלי! ויש לי הרבה משאלות בשבילו- להיות יפה, המון חברים, ואולי אלופת הכיתה בספורט. מספיק שימלא לי אחת זה גם טוב. הוא בטח נכנס לשנייה ובורח כי יש לו מלא בתים להספיק. אני צריכה הרבה סבלנות ולשמור על השקט.
האבא החדש שלי נרדם על הספה בסלון. נו, שילך כבר לחדר שלו אין שידורים בטלוויזיה וחושך ותיכף נכנס אליהו … הם הכירו מתוך מודעה בעיתון. "דרוש גבר גרוש או אלמן שייתן קורת גג לי ולבנותיי, בתמורה אתן לו את חיי!" על החתום- אמא שלי! אנחנו גרות אצלו עכשיו. טלוויזיה שלו, ספה שלו, גם אמא שלו. חיכיתי שילך כבר לחדר שלו. הייתה לו שינה עמוקה נחירות רגילות ופתאום שקט. אחת, שתיים וחצי וכלום. ספרתי: אחת, שתיים וחצי וכלום. היה לי ברור שהוא מת. כי היה שם שקט אחר של מישהו שמת- באמת! אולי… אליהו בדלת כבר, ואוי ואבוי אם יראה איזה מת ששוכב לי פה על הספה וזהו הולכת לי כל התוכנית- אליהו יחשוב שאני עוד עשיתי את זה!
אז החלטתי לתת לו אויר מהפה שלי, כמו ש-בטלוויזיה במלאכיות של צ'ארלי, כמו שעושים שמישהו מת! שמתי את הפה שלי על השפתיים שלו. אני השפתיים שלו- עכשיו הוא השפתיים שלי..
והלב שלי בום-בום- אצלו הלב כלום.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו