מחזה: חפץ
מחזאי:חנוך לוין
דמות: פוגרה
כי מי אני, אם כבר מדברים על זה, שלא אוכל להיכנס למועדון-לילה בבגדי-טניס? חשבתם פעם?
(בתהייה, נותנת להם חומר למחשבה)
מי אני. (קובעת) מי זו בעצם פוגרה הזו, שמדברים עליה כאן כל כך הרבה: תסכימו אתי שזו בחורה צעירה ויפה, שימו לב, צעירה ויפה ("בואו נשים דברים בפרופורציות"),(מדגישה "אני צעירה") בת 24 בסך הכל עובדת בהצטיינות על הדוקטורט בפיסיקה (בשחצנות) , כן פיסיקה (מתגרה בהם), מאורסת לבחור עשיר ומצליח, (בשחצנות) ,שופעת חיים, אוהבת לבלות היטב (בפליאה), מוצצת הנאה מכל רגע ורגע בחייה (מתגרה, נהנת וסקסית). (מסכמת) זוהי פוגרה, רבותי.
(רעה, מתגרה, "הכל כל כך מושלם") מה שנפלא אצלי הוא שבצד ההנאה הבילתי פוסקת אני מרגישה שאני גם מתקדמת ומתפתחת כל הזמן. אפילו עכשיו, כשאני הולכת ומפטפטת בקלילות, אני יודעת שצומחים בי בחשאי כל מיני רעיונות פיסיקליים.
בלי להתאמץ אני כל הזמן קולטת דברים, מעכלת אותם, מעבדת אותם.
נפלא, נפלא איך שהכל פועל אצלי. (רואה את הכסא) מה שאני רואה, מה שאני רואה !-
החיים כבר לא יודעים מה לעשות בשבילי. כאילו לא מספיק כל השפע שקיבלתי, אז הגורל עוד מזמן לי , באמצע הרחוב בלילה, מה? כיסא. כיסא למקרה שהתעייפתי.
זה לא משגע? (בועטת קלות כיסא) כיסא חנפן, מחכה במתינות שאשב עליו, אבל הוא לא יזכה לזה, מפני שאני, תופתעו לשמוע, רעננה! (קופצת ועולה כל הכיסא) יראה הגורל שהמאמצים שהוא עושה בשבילי לא משאירים עליי שום רושם.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו