מחזה: התרוממותו של בנו כופתא בוכתא
מחזאי: אלברט אינוראטו
דמות: הילדה
(האור עולה כשעל ידה שולחן קטן ועליו בקבוקים וצנצנות מלוכלכים ודביקים. כשהאור נוחת עליה, היא מתיזה כמות גדולה מאוד של ספריי לשיער בשיערה, ואז מנערת את שיערה בפראות. היא אז מורחת כמות אדירה של אודם ארגמני על שפתותיה המושטות ותפוחות בחושניות. תוך כדי כך היא מזמזמת שיר רוק מכוער למדי, ומדי פעם מבצעת כמה צעדי ריקוד.)
אתמול בלילה אני שפכתי עלי טונות של ספאגטי. הרוטב השפריץ על החולצה הלבנה שלי, ועל החצאית הכחולה שלי; וזה היה רוטב סמיך כזה, עם פלפלים וחת'כות בשר בפנוכו. זה היה ברדק שלם. ודוני, הבן-דוד שלי, ניגב את הכל. הוא מטריף. בן עשרים, ומשרת בחיל-הים. הוא לקח את המפית שלו. היה עליה כתמים אדומים מן הפה שלו, וניגב לי את החולצה. ניגב וניגב, לא לחץ יותר מדי, אבל מספיק חזק. אז לקח מפית אחרת, זאת של אחי, וניגב את החצאית שלי. ניגב וניגב, כשהוא עושה כזה סיבוב קטנצ'יק באזור בין-הרגליים . לדוני יש ידיים גדולות כאלה, עם המון שיער על הפרקים, והוורידים שלו מאוד עבים כאלה. גם אצבעות שלו עבות, וכזאת המצעית ארוכה וכבדה. אני חולמת על ידיו של דוני עושות סיבובים באזור בין הרגליים שלי. כשדוני גמר לנגב אותי, חייכתי לו, והעיניים שלו, הן כאלה שחורות, נהיו גדולות. כשאמא לא הסתכלה לרגע, נתתי לאצבעות שלי לטייל להן. ראיתי את הגבעה הגדולה במכנסיים שלו, מתנפחת ומתנפחת. ואז, כשאמא פינתה את השולחן, שפכתי עליו את הצלחת עם הכופתאות. בזמן שהיא הייתה במטבח, דוני ליקלק את זה עם הלשון שלו. אמא תפסה אותו על חם ונתנה לו כהוגן. אבא'לה צחק. דוני רץ לאמבטיה והקיא את הכל, כמו בתולה. אני שיניתי את דעתי בקשר לדוני. אניח חושבת שהוא סתם דפוק אחד.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו