מחזה: אליס
מאת: רועי חן
דמות: אליס
נרדמתי.. ישנתי. ישנתי מעט, אבל גדלתי הרבה. גד-לתי!
מה עשית אליס… נחרת כמו חזירה ותראי מה שקרה. את מוכרחה להפסיק לישון, אליס, אל תתני לעפעפיים האלה להצמד לעיניים שוב. אם תרשי להם להיעצם אפילו לשעה – תקומי זקנה.
מעניין לאיזה מרחק נפלתי עד עכשיו ? אני בטח כבר במרכז כדור הארץ. למדנו על זה פעם בבית הספר, זה משהו בעומק של ששת אלפים ק"מ בערך. אם אמשיך ליפול ככה אגיע לצד השני של העולם. מעניין אם אנשים עומדים שם על הראש, ואם כן אז איך הם קדים לשלום ? "שלום…" (מנסה לקוד) סליחה, פה זה ניו זילנד או אוסטרליה ? לא לא כדאי לשאול, אולי אני אראה את זה כתוב איפושהו.
שם הכל הפוך, שם אמא צועקת עלייך – אל תלכי לישון! אל תעשי שיעורים! תירקי מיד את כל הגזר הבריא הזה שיש לך בפה! שלא תעזי ללכת לישון מוקדם היום! למה הבאת רק שתי חברות, בפעם הבאה תביאי עשרים חברים וכלב וסוס וגוזל של ינשוף! שם, בצד ההפוך של העולם, מתחילים את הארוחה בקינוח, משחקים מט-שח, מצמיחים שיער פנימה.. כן, לשם אני רוצה ליפול!
תתביישי בעצמך אליס, ילדה גדולה שבוכה בלי הפסקה. תפסיקי מיד, אמרתי. אני מוכרחה לבדוק את עצמי : ארבע כפול חמש שווה שתים-עשרה, ארבע כפול שש שווה שלוש עשרה… לונדון היא בירת פריז, פריז היא בירת רומא, ורומא – לא, זה לא נכון כל זה. הכל מאוד משונה היום. במה נשחק עכשיו?
המלכה אליס הלכה ביער, עמוק יותר, עמוק יותר, עמוק יותר. לפתע פתאום – היא נתקלה בחד קרן.
חד קרן ! זה נכון שכל מי שנוגע לך בקרן נהיה מאושר ?
(נוגעת) עכשיו אני מאושרת !
הילדה אליס היתה לבד כי ההורים שלה מתו, אבל היא לא היתה עצובה, כי ההורים שלה היו מגעילים, במיוחד אמא שכל הזמן צעקה עליה.
ואליס, התחתנה עם החד קרן והם קטפו פרחים, שיחקו שחמט, הרכיבו פאזלים, התחבקו חיבוקים חזקים חזקים!
עכשיו אני מאושרת !
אני בכלל לא מחייכת…
נגמר לי.. אני צריכה עוד…
זה כנראה נפל לי איכשהו… אני צריכה עוד.
אני אעשה הכל בשבילך. מה כבר ביקשתי – כדור אחד.
אני לא מצליחה להיות מאושרת
בבקשה, כדור אחד. אני צריכה את זה.
טוב, אני סתם מבזבזת את הזמן..
אני רק מסתכלת על היער בחוץ…
מי שילך לאיבוד ביער כזה יגיע בסוף להר הגבוה שם.
נדמה שהרכבת עומדת במקום והעצים זזים. הכל נראה אותו דבר פתאום.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו