מחזה: התאונה
מחזאי: הלל מיטלפונקט
דמות: שירי
אה, טלפנתי הבוקר לנירה. אמרתי לה שאני בברצלונה. היא סיפרה לי שגם אתה במקרה פה, ואם אני רוצה היא תברר עם תמי באיזה מלון אתה נמצא, ושאולי ניפגש איזה ערב אתה ואני, ואני אמרתי לה שנסעתי כדי להיות לבד, עם עצמי, ושאני שבורת לב, תודה לאל, ונהנית מכל רגע. אה, ומצאתי לנו מסעדה להערב. לוס קרקולס, זה בובע הגותי. ג'ון ויין אכל שם פעם. אפשר אבל גם לא לצאת…
חשבתי… שעדיף אולי לחכות. עם השיחה. עם הכול. אני מסתובבת עם זה עוד מהבוקר. תראה, אתה ואני לא שני זרים מוחלטים שהגורל פתאום… הלוואי היינו, אני מתכוונת, אני מכירה אותך כמעט כל חיי, ואת תמי, ואתם שניכם גם החברים הכי טובים של הוריי… סליחה שאני חוזרת על השיחה הזאת, סליחה שאני מבזבזת לנו זמן…אני אוהבת אותך, ואני גם פוחדת… אנחנו שנינו מול תמי ונירה ואדם…מה נגיד להם? אנחנו מבקשים את סליחתכם אבל אנחנו מאוהבים. זה קרה לנו לפני כמה חודשים, ולא באשמתנו, וניסינו להיות רציונאליים וציניים ולעטוף את מה שאנחנו מרגישים באריזה אטומה של הכחשה מוחלטת, מתוך פחד ומתוך התחשבות בכם, בכולנו, ואנחנו מצטערים שזה יוצר אולי איזה בלבול בסדר הדברים, אבל אנחנו גם מאמינים שיש לכם את הכלים להתמודד עם ה…החדשה הזאת ולהבין, גם אם לא עכשיו, בעתיד… ואולי לא תרצה לעזוב? יהיה לך ילד. אתה לא יכול היום לדעת מה תרגיש כלפיו, נכון? זה מטורף. אני מציעה שנחכה. אני… אני מצטערת…
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו