101 כלבים וגנבים – ביל פיט – קרואלה

סרט: 101 כלבים וגנבים
תסריט: ביל פיט
דמות: קרואלה

(על הבמה עומדים מעונבים ומפוחדים אלונזו ופדריק, האחד מחזיק מעיל פרווה לבן, והשני מזוודה שחורה, האור עולה על הבמה, נכנסת מוסיקה קלאסית, הוילון נפתח- נראית קרואלה דה-ויל, מוסתרת בכובע הרשת שלה, נכנסת לבמה. המשרתים שלה ממהרים להוריד ממנה את שאל הפרווה, ולהלביש אותה במעיל פרווה לבן. הם מארגנים אותה במהירות ויוצאים.).

מעריצה פרוות! מתה על פרוות! וחיה בשבילן! אבל מה חסר לי? מה חסר לי בחיי? איזה טעם נותר בחייה של קרואלה דה-ויל האומללה והמסכנה? הרי השגתי כבר הכל- את המנומר, את הפסים, את הזברה…אבל…המנוקד! כן! הפרווה המושלמת…פרווה מגורים דלמטיים! פרווה לבנה עם נקודות שחורות! התקווה לניצחון!!! אך אוי לי… מי יוכל להבין את רגשותיי? מי ירחם על נשמתי המעונה? (קולטת את אניטה בקהל)
אניטה היקרה והמתוקה, הו, שלומי איום ונורא, כרגיל מותק, דיכאון מוחלט, המצב לא יכול להיות יותר גרוע…עכשיו ספרי לי, הגורים שלך- בכמה מדובר?? דברי אלי במספרים.. (בשוק…אבל מאופק) –101 כלבים דלמטיים!???!!?! כמה נפלא! זה אלוהי ממש! 101 גורים! זה פנטסטי! והם כולם מוגנים בבית? יופי, מתוקים ויקרים…כ"כ מסכנים. אם הם לא יהיו שמורים ומוגנים בעולם האכזר הזה- אז מי כן? היכן הם? (בלחש כמעט לעצמה) הגורים.. הגורים.. (חזק) -הגורים! למען השם, היכן הם? (לעצמה) -אני כבר מתחילה לראות נקודות שחורות! נקודות, נקודות, נקודות! כתמים ונקודות בכל מקום! נקודות! כתמים ונקודותתת! (שקט קרואלה! בלי משחקים! אחרת לא תקבלי את החיות).
אניטה, שבי בבקשה. כמה זמן את כבר עובדת אצלי? את הרי עשית עבודה נפלאה בשנתיים האחרונות. אינני נוהגת להיפגש עם העובדים שלי מחוץ לעבודה, אבל במקרה שלך זה חריג. הדגמים שלך נמכרים באופן יוצא מן הכלל. תראי, אניטה, אני עשיתי דוגמת עור נמר בשנות ה-80, אבל….כתמים של דלמטיים…זה קלאסה…זה חמים ונעים, ופחות רעשני. הו, זה ייראה מושלם בפרווה. מחשבה משעשעת, לא? אני מתכוונת, אם נעשה את המעיל הזה, זה יהיה כאילו אני לובשת את הכלבה שלך…(צוחקת) woof woof
אז במקרה הזה, אקח אותם! שימי לי אותם בשקית! מה המחיר יקירתי? 500 פאונד? 700 פאונד? 750 פאונד? לא, יקר לי 750 פאונד…אה אה אה…אני צוחקת, שום דבר לא יקר לי! סליחה?! מה אמרת?! הם לא למכירה?!… אניטה, אניטה הטובה והמתוקה, אל תהיי מגוחכת, אינך יכולה להחזיק בהם, הרי, בקושי יש לכם מקום בבית העלוב הזה שלכם. קדימה אניטה, אל תבזבזי לי את הזמן, אשלם לך כפליים מערכם, אני מפגינה טוב לב! (מוציאה צ'ק) קחי את זה. נו קדימה, קחי את זה! קחי את זה!!! קחי את הצ'ק !!!
הו, אניטה! את אכזבה גדולה כ"כ! תשאירי את השרצים הקטנים אצלך! מצידי תחנקי אותם, תרעילי אותם, תלי אותם! את טיפשה ומטופשת! את לא תעבדי עוד באופנה לעולם! את מחוסלת! חכי, חכי, עוד תצטערי על זה! ועכשיו, צאי מפה!!!

יצורים קטנים ומסכנים, אני אחתוך אתכם לחתיכות. בקרוב מאד תהפכו שלי. כן! וקרואלה לה לה תצחק אחרונה נה נה! (מנגינת פסנתר קלאסי\מפחידה נכנסת. נכנס אלונזו, פותח המזוודה, ובה פרווה גדולה של שועל) הו, זה כ"כ מושלם ויפה! בוא איתי, בוא איתי, יקירי. נראה אותך עליי. היית פעם ילד רע, נכון? פרווה חמודה שלי…מראה, מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר? את, את קרואלה…קרואלה דה-ויל! (בלאק)

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו