מחזה: יעקובי וליידנטל
מחזאי: חנוך לוין
דמות: ליידנטל
איזה ערב… ערב יפה, אה? יאללה איך אני מתלהב וכמה שאני יודע שזה לא בריא בשבילי להתלהב, אנלא יכול להימנע מזה, לא יכול… נדמה לי שמצאתי חן בעיניה. ממבט ראשון זה נראה פשוט, אבל אם חושבים על זה, מה פתאום שאמצא חן בעיני מישהו? מה יש בי? יש בי משהו? אין בי כלום. אני גבוה? חסון? לא גבוה ולא חסון. ואולי אני קצת גבוה? לא, אני בפירוש נמוך. אני עשיר? אני לא עשיר. אני מבוסס? אני לא מבוסס. ואולי נדמה לה שאני מבוסס? מה נדמה, מה? על סמך מה שיהיה לה נדמה? נו אז מה ?? אולי אני חכם? לא, אני לא חכם, את זה אפשר לראות על הפנים שלי. אם אני לא שום דבר מהדברים האלה חייב להיות בי איזשהו קסם שתפס את הלב שלה..? אולי אני טיפוס? אני לא טיפוס ואין בי שום קסם. מה לעשות, אין בי! יש לי מבט יבש וחיוך יבש. אני יבש.
וככה עובר הזמן, אביב וקיץ, וסתיו וחורף, פריחות ושלכות. כאילו הכין לך מישהו ציור רקע נהדר לאושר שלך. אבל אתה, עומד מאובן, לא עושה כלום, ובינתיים הזמן עובר ואתה יודע שאתה מחמיץ. מן תחושה מרה של בזבוז וחרטה. ואתה עומד ומסתכל ומסתכל ומסתכל ולא עושה כלום. נו, אז מה אני עושה עם עצמי עכשיו? אין לי מושג. כמובן הכי טוב היה ללכת לישון, את הזמן שעובר תוך כדי שינה לא מרגישים. אחח איזה חיים..
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו