האם המלך ליר הוא שירה על נצחנוה של האהבה האמיתית או קינה על העדר האהבה ?
בחלום הרומנטי הקולקטיבי שלנו, מנהיג נולד מאהבה, מרצון לתת. היום בתחושה של העד מנהיגות, מי המנהיג שאליו אנחנו מתגעכעים כל-כך? המנהיג שלא מואשם בהתנשאות וחוסר קשב לעמו.
ליר בארמונו מנותק, ורק במפגש עם הטבע ועם עצמו מגיע להכרה:
"אתם האביונים ואין לבוש
באשר אתם, סחופי סגריר, איככה
בגלוי ראש, קרועים ומזי רעב,
תוכלו למצוא מחסה מזלעפות –
סופה כזאת? הה! מה מעט נתתי
לבי אל כך"
איך בחברה שלנו צומחות מפלצות תאבות שלטון ובצע (גונריל ורייגן – בנות ליר, אדמונד – בן גלוסטר).
אנחנו ניסנו להתפנות "ממסרים" ולהביא את המחזה "המלך ליר "הפוליטי" למחזה משפחתי קטן ואינטימי שהקשר בינהם הוא חויתי. היחסים בתוך המשפחה, הכמיהה לאהבת אב או העדפת בן אחד על אחיו הם אולי הקרקע לצמיחה של אנשים תאבי כוח, שררה והרס. האם המנהיג הבא (או האב) ילמד מלקחי העבר, לא איך "לתפוס" את השלטון אלא מהו אדם.
"הזה כל אדם? תן דעתך עליו,
האדם הטבעי אינו אלא חיה עלובה, עירומה,
מהלכת על שתיים"
נ.ב – כצעד ראשון לשיפור המצב היינו ממליצים לכל פוליטיקאי להעסיק שוטה במקום יועצי תדמית ותקשורת.
מאת: ויליאם שייקספיר
תרגום: אברהם שלונסקי
בימוי: דדי ברון
תפאורה ותלבושות: אילאיל אירם
כוריאוגרפיה: יערה דולב ועמית גולדברג
תאורה: אינה מלכין
הלחנה ועריכה מוזיקלית: אורי אפרת
הדרכה לשונית: אהובה יובל
איפור: הילי נחמה
קרבות במה: אלי לפלר – "השיטה"
בהשתתפות שחקני שנה ג':
נויה שטרייפלר
סיגל אבין
אייל חיימוביץ'
אייל רוזלס
גבריאל הדר
עודד מנסטר
קובי שטמברג
קרן גולדבלט
תמר פלמינגר-מיכאל
מושיק שור
נתי שטיינברג
לימור וקנין
נעמי פלג
יובל סגל*
חליל יצחק*
* תלמיד שנה א'
רכישת כרטיסים