מחזה: הכלה וצייד הפרפרים
מחזאי: ניסים אלוני
דמות: מי
שלום! מה ? אה! צריכה להיות חתונה שלוש שנים אנחנו מדברים על חתונה שלוש שנים מאז הקונצרטו לחליל בירושלים כשהוא היה בטוח שהיום שלו מתקרב.. הוא חלילן החתן שלי אבל הוא חלילן רע עם חלום שלא יתגשם לעולם וזה לא משהו שטועמים הו לא! אוכלים את זה כול יום במשך שלוש שנים וזה נשאר בגוף, צומח מקבל צורה עיניים זה נעשה גוף בתוך גוף כן. אתה יודע החתן שלי לא קורא בשמי הוא מנגן את שמי מי מי מי לפעמים ברוך מי מי מי ולפעמים כאשר בתזמורת פוקע מיתר מי! מי! מי! ויש ימים שבהם הוא בטוח שכול נתכנסו ביניהם חרש לדחות את היום בו התזמורת תנגן בחליל אי אפשר להבחין שהוא מנגן מי זה נשמע יותר כמו רה רה רה… אבל קורה גם כן שהוא מושך את שמי מושך ומושך המון זמן עולה ויורד: מי מי מי מי כמו ביום שבו אמא שלי מתה אתה מבין מר… פתאום נשארתי לבדי עם החתן שלי והוא ניגן את שמי ללא הפסק אני רוצה שהוא יגיד את שמי שיגיד רק פעם אחת. אתה שומע? הוא מנגן מי הוא לא מסוגל! לא לא לא אל תנגן אני רוצה שאתה תגיד עכשיו, עכשיו כאן מי מי מי! אתה שומע חתן שלי? פעם אחת מי! אני לא אלך לחתונה! אני רוצה רוצה רוצה שאתה תגיד, שאתה תגיד מילה אחת, שאתה תגיד, אני רוצה, מילה אחת עכשיו, חתן שלי תגיד מי, מי, מי, תגיד מי חתן שלי! הוא לא מסוגל אני לא מתפלאת אני חושבת רק איך הוא ישלם בעד זה ומתי ביוקר.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו